מדרש שכל טוב · בראשית · פרק 36 · פסוק 2

עשו לקח את נשיו מבנות כנען. המרוחק, שנאמר ויאמר ארור כנען (בראשית ט כה):

את עדה בת אלון החתי. עדה על שם עדה אשת למך, וכבר דרשנו שמה:

ואת אהליבמה. שהיתה עושה אוהלה במה טלואה ומזנה שמה:

בת ענה בת צבעון [החוי]. למה דקדק כל כך, מלמד שניטפל עם הממזרים, שהרי צבעון בא על אמו והוליד את ענה, שנאמר ואלה בני צבעון איה וענה (בראשית לו כד), זש"ה כי אני חשפתי את עשו (ירמיה מט י), ר' סימון אומר קלפתי בצליו, כל כך למה, גליתי את מסתריו (שם שם), בשביל לגלות ממזרין שבו, ונחבה לא יוכל אע"פ שהוא נזכר בין בני יעקב לא יוכל להחביא פסלותו, שודד זרעו ואחיו ושכניו משלשלת היוחסין, ואיננו מתיחס עם בני יעקב, וכמה ממזרים העמיד, רב אמר שלשה, ר' לוי אמר ארבעה, א"ר בנימין הדין קרח דהכא ממזר הוא:

עדה בת אלון. היא בשמת בת אלון, שמתעדן כבושם:

אהליבמה, היא יהודית שמתייחדת במה טלואה:

ענה. הוא בארי, פי' ר' טוביה כי עין ובאר דבר אחד הוא: