מדרש שכל טוב · בראשית · פרק 49 · פסוק 28

כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. כולן שוין ואע"פ שהעמיד אפרים ומנשה כראובן ושמעון, אינם אלא י"ב שבטים, כדרך שהיו חקוקין על אבני האפוד ועל אבני השהם:

וזאת אשר דבר להם אביהם. מה טענה אחרת דבר להם זולתי הברכות, אלא כך דיבר להם הריני ברכתי אתכם, אבל אין הברכות מגיעות לכם עד שיעמוד לכם פרנס שמחבב אתכם כמוני ויחתום בברכותיו ויתחיל לומר וזאת ממקום שפסקתי ויהיו ברכותיו לכם מעין ברכותי:

ויברך אותם. אותם מלא ו', מלמד שברך את כולם, שאע"פ שנראין דבריו על ראובן בתוכחות כעס ברכה הן להן שדימה ראובן שיהא נדחה מכל וכל על מעשה בלהה, כיון שאמר לו אל תותר, נמצא שלא נדחה אלא הרי הוא כיתר אחיו, וכן שמעון ולוי על מעשה יוסף, ויהודה על מעשה תמר, כמפורש בפרשה:

איש אשר כברכתו. כראוי לו, כמו שזימן הקב"ה בפיו שגילה לו סודו מה שעתיד להיות בם, כך בירך אותם, בירך את יהודה בגבורתו של אריה, להיות דניאל וחנניה מישאל ועזריה בניו עומדים כנגד נבוכדנצר, דכתיב ביה עלה אריה מסבכו (ירמיה ד ז). בירך יששכר בכחו של חמור, להיות עומד תחת עול תורה כחמור תחת משאו, בירך זבולון בעסק סוחרין להיות עוסק ומביא ומפרנס לומדי תורה. בירך את דן בהיכש כנחש, להיות עומד כנגד הפלשתים שמכישין את ישראל כנחש. בירך את גד בחליצותו של גבור, להיות עובר לפני עם ה' למלחמה. בירך נפתלי בקלילות כאיילה, לעמוד ברק ואחיו בני נפתלי הולכין בקלילות ומושכין בהר תבור לעמוד כנגד יבין וסיסרא. בירך בנימין בתוקף הזאב, להיות מרדכי בנו עומד כנגד מלכות מדי, דכתיב בה זאב ערבות ישדדם (שם ה ו), וכתיב וארו [חיוה] אחרי (תניינא דמיא) [תנינה דמיה] לדוב (דניאל ז ה). לדיב כתיב, דהיינו זאב. יכול זה יורש ברכתו לבד וזה לבד, ת"ל איש כברכתו בירך אותם, אע"פ שבירך לכל איש ואיש כברכתו בירך את כולם, כלומר איש כברכת אחיו: