מדרש שכל טוב · שמות · פרק 9 · פסוק 23

ויט משה את מטהו. דהיינו המטה שהביא ממדין, שנאמר ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות (שמות ד יז), ובמקצת המכות נתנוהו לאהרן ונטה בו, ולכך נקרא על שם אהרן באותן המכות, ופעמים נקרא על שם משה, דכתיב ומטך אשר הכית בו (שמות יז ה) ופעמים נקרא מטה אלהים (שמות יז ט):

על השמים. לאויר:

וה'. ודבר הקודש המצוי באויר הנכבד:

נתן. בגזירת דינו:

קולות וברד. קולות היינו רעמים, מאי רעמים אמר שמואל עננין דאתין בגלגלין, דכתיב קול רעמך בגלגל (תהלים עז יט). ורבנן אמרי ענני דשפכי מיא אהדדי, דכתיב לקול תתו המון מים בשמים (ירמי' י יג). רב אחא בר יעקב אמר ברקא [תקיפא] דבריק בעננא ומתבר גזיזא (ברדא) [דברזא] אבל כשלקו מצריים במכת ברד היו אבני ברד יורדין שלימות היה הברק מבריק בענן והקולות יוצאין בכח והברק שורף והברד מכה, וכולן בגזירה אחת, שנאמר ירעם מן שמים ה' ועליון יתן קולו ברד וגחלי אש (ש"ב כב יד), ומסתברא לן כוותיה דרב אחא בר יעקב, דהא כד בריק ברקא אתי מיטרא, וכן נמי גבי מכת ברד שבמצרים איידי דבריק ברקא בברדא אע"ג דלא מיתברינהו לגמרי מיהו משחקי ליה קימעא והוי מיטרא, דכתיב וימטר ה' ברד (פסוק כג), וכתיב ומטר לא ניתך ארצה (שמות ט לג):

ותהלך לשון נקבה שהאש בכל מקום לשון נקבה:

ותהלך אש ארצה תחילה, ולבסוף וימטר ה' ברד:

על ארץ מצרים. ברד עיקר ומטר טפל, א"ר חנינא כגון צלוחית מלא אש וסביבותיה ברד. ור' יוחנן אמר שלשה טפחים [התחתונים ברד ושלשה טפחים] העליונים אש, מצרי יושב נכוה בברד, ואם עמד נכוה באש: