מדרש שכל טוב · בראשית · פרק 22 · פסוק 2

ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת. קח. בדברים:

נא. לשון בקשה, א"ל הקב"ה בבקשה ממך עמוד לי בנסיון זה, כדי שלא יאמרו אין ממש בראשונים:

את בנך. א"ל איזה הוא, א"ל את יחידך. א"ל זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, א"ל אשר אהבת, א"ל וכי תחומין במעיין, שמוליד אדם זה ממקום טוב, וזה ממקום רע, שניהם אני אוהב, א"ל את יצחק, ולמה לא פירש לו מתחלה, אלא כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על דיבור ודיבור, וכן אתה דורש באל הארץ אשר אראך (בראשית יב א) ולא פירש לו תחלה, כדי לחבבה בעיניו, וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה:

ולך לך. הראשונה לך לך והשניה ולך לך. הוסיף לה ו' להוסיף לה חבה:

אל ארץ המוריה. שקטורת המור שם קריבה לפניך, וכה"א אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה (שה"ש ד ו):

והעלהו שם לעולה. להעלאה ולא לזביחה:

אל אחד ההרים אשר אומר אליך. רב הונא בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר הקב"ה מתהא דבריו בעיני צדיקים כדי לחבב דבריו לפניהם, ואח"כ מגלה להם טעמו של דבר, שנאמ' אל הארץ אשר אראך (בראשית יב א). את הקריאה אשר (אני) [אנכי] דובר אליך (יונה ג ב). קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך (יחזקאל ג כב):