ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה. פסיק ולא גמיר לדרשה כדלעיל:
קריאה במקור
מדרש שכל טוב · שמות · פרק 12 · פסוק 41
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ויהי בעצם היום הזה. בעצומו של יום ולא בלילה, מגיד הכתוב שכיון שהגיע הקץ לא עיכב הקב"ה יום א', שהרי בט"ו בניסן יצאו מלאכי השרת לבשרו, בט"ו בניסן נולד יצחק, בט"ו בניסן נגאלו, שנאמר ויהי מקץ [שלשים שנה], קץ אחד לכולן:
ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים. צבאות אלו ישראל, כדכתיב והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים (שמות ז ד), כל לרבות צבאות מלאכי השרת, אלו תשעים אלף רבוא מלאכים שירדו עם כבוד השכינה בחצי הלילה כשהכה את הבכורים, וכן אתה מוצא כל זמן שישראל משתעבדין כביכול שכינה עמהם, שנא' בכל צרתם לו צר (ישעי' סג ט), ואומר ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו' (שמות כד י), בגדולתן מה הוא אומר וכעצם השמים לטוהר (שם שם), אין לי אלא צרת ציבור, צרת היחיד מניין, ת"ל יקראוהו ואענהו עמו אנכי בצרה (תהלים צא טו):
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sechel Tob, Berlin 1900-1901
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://beta.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001725650/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 779fab8f1a8257cc94a9e0a0f8dded1115cb61032e810c6efc8191366e61b958