מדרש שכל טוב · שמות · פרק 14 · פסוק 13

ויאמר משה אל העם אל תיראו. בוא וראה חכמתו של משה האיך היה עומד ומפייס לכל אותן האלפים והרבבות:

התיצבו. דרשוהו רבותינו לשון נבואה אמר להם שרת עליכם רוח הקודש, שאין יציבה אלא רוח הקודש, שנא' ותתצב אחותו מרחוק לדעה (שמות ב ד), וכתיב והתיצבו באהל מועד ואצונו (דברים לא יד), וכתיב ויבא ה' ויתיצב (ש"א ג י), וכתיב ראיתי את ה' נצב (עמוס ט א), וכתיב הנה ה' נצב על חומת אנך (שם ז ז):

וראו את ישועת ה'. הי' משה מתכוין ברוח הקודש ויודע היה שהקב"ה נפרע ממצרים באותו יום, אבל אינו יודע באיזה פורענות, לפיכך אמר סתם. [בשלשה מקומות הוזהרו ישראל שלא לשוב מצרימה] אשר יעשה (עמכם) [לכם] היום כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד (דברים יז טז), לא תוסיף עוד לראותה (שם כח סח), ושלש פעמים חזרו שם, ובשלשתן נפלו, הראשונה בימי סנחריב, שנא' הוי היורדים מצרים לעזרה (ישעי' לא א), שניי' בימי יוחנן בן קרח, שנא' והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם בארץ מצרים (ירמי' מב טז), שלישית בימי טרגינוס קיסר בסוף בית שני: