מדרש שכל טוב · שמות · פרק 18 · פסוק 26

ושפטו את העם. ושפטו הראשון (פסוק כב), לשון ציווי, וזה לשון סיפור:

בכל עת. יכול אפילו בלילה, ת"ל והיה ביום הנחילו את בניו (דברים כא טז), מיכן אמרו דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה:

את הדבר הקשה. זהו דין של שבט, ונביא השקר, וכהן גדול, כדתנן דיני נפשות בעשרים ושלשה, ותנן נמי אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד:

יביאון אל משה. וכיוצא בו לפי דורו, יביאון מלא וי"ו, שאם נפלא דבר לבית דין שבשערי ישראל, באין לבית דין שהיה עומד על פתח הבית, ואמר כך דרשתי, וכך דרשו חביריי, כך למדתי, וכך למדו חביריי, אם שמעו אמרו להן, ואם לאו אלו ואלו באין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית, שמשם תורה יוצאה לישראל, שנאמר מן המקום ההוא אשר יבחר ה' (דברים יז י), לכך נאמר יביאון אל משה, ששני בתי דיני של עשרים ושלשה מביאין דבר הקשה לבית דין הגדול, תנן אין דנין לא את השבט ולא נביא השקר ולא כהן גדול אלא בבית דין של שבעים ואחד, ואמרינן מנא הני מילי, אמר רב אדא בר אהבה דאמר קרא (את) [כל] הדבר הגדול יביאון אליך (פסוק כב), דבריו של גדול, מיתבי דבר גדול דבר קשה אתה אומר כן או אינו אלא הדבר הגדול דבריו של גדול, כשהוא אומר את הדבר הקשה הרי דבריו של גדול אמור, הא מה אני מקיים דבר גדול דבר קשה, תניא אידך הדבר הגדול דבריו של גדול, אתה אומר כן או אינו אלא דבר קשה, כשהוא אומר את הדבר הקשה הרי דבר קשה אמור, הא מה אני מקיים הדבר הגדול, דבריו של גדול, כגון שבט ונביא וכהן גדול:

וכל הדבר הקטן ישפוטו הם. שאפילו דבר של דיני נפשות והוא פשוט להם יעשו בו שפוטים בעשרים ושלשה, ובלבד שלא יהא דין שבט ונביא השקר וכהן גדול: