מדרש שכל טוב · שמות · פרק 3 · פסוק 2

וירא מלאך ה' אליו. זה מלאך זגנזגזאל:

בלבת אש. לא נאמר בלהבת אלא בלבת, כלומר בהכרת גילוי שכינה מתוך אש, ודומה לדבר לבבתני אחותי כלה (שה"ש ד ט), ואיש נבוב ילבב (איוב יא יב), כשיבא לסיני וירא אותן האישות ויזכור לו מאש ולא יתירא מהן ליקרב לקבל תורה מתוך האש, וכה"א מימינו אש דת למו (דברים לג ב), אלו דברי רבותינו, ואני אומר לבת היא להבת היא שלהבת, ויש לפשטו כי היא לבת והיא להבת, ודומה לו בדברי רבותינו מסר לו גחלת וליבה בנזיקין:

מתוך הסנה. רמז רמז לו שדבר קודש מצטער בצרת ישראל, שנא' בכל צרתם לו צר (ישעיה סג ט), לפיכך נתגלה לו מתוך הסנה, דהיינו מין קשה שבקוצים מדוגמתו של פרעה מלך מצרים, מה הסנה הזה ראשי קוציו כפופין, ובזמן שאדם מכניס ידיו לתוכן אינו לוקה, וכשבא להוציא יד מיד נתפסת, כך ברדת ישראל מצרימה אמר במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך (בראשית מז ו), וכשבאו לצאת אמר וגם את ישראל לא אשלח (שמות ה ב):

וירא והנה הסנה בוער באש. מה בער מצריב, וכן מתרגמינן בירושלמי צריבי באש, ודומה לדבר צרבת השחין (ויקרא יג כג):

והסנה איננו אכל. איננו כלה לגמרי, מפני שנתרבה בגזירת המקום לחלוחית בסנה כדי שלא יכלה, ורבותינו אמרו שהסנה איננו אוכל לגמרי מכח האש, מכאן אמרו האש שלמעלה מעלה לחלבים וצורבת ואינה אוכלת, והיא שחורה, והאש שלמטה אינה מעלה לחלבים, ואינה צורבת ואוכלת, מכאן את למד לכל אכילת הקרבנות על גבי המזבח: