(ופטר) [וכל פטר] חמור תפדה בשה. למה נאמר, לפי שנאמר [אך פדה תפדה את בכור האדם] ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה (במדבר יח טו), שומעני כל בהמה טמאה במשמע, ת"ל (ופטר) [וכל פטר] חמור, פטר חמור אתה פודה, ואי אתה פודה פטר כל בהמה טמאה. ומה זכו פטרי חמורים להיפדות יותר משאר בהמה טמאה, הכי אמרינן בברייתא לפי שישראל עמסום ביציאתם ממצרים, ועוד שהמצריים נמשלו כחמורים, שנא' אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כג כ), וישראל נמשלו לשה, שנא' שה פזורה ישראל אריות הדיחו (ירמיה נ יז), ולהכי כתיב חמר חסר ו' להיות מניינו רמ"ח איברים שבאדם, שכל גופי בכורי מצרים שנקראו חמורים נערפו להיותם פדיון תחת ישראל שנקראו שה, וכה"א [כי] אני ה' אלהיך קדוש ישראל מושיעך נתתי כפרך מצרים (ישעיה מג ג), ועכשיו ינתן שה פדיון תחת החמור. ותני תפדה בשה ולא בעגל ולא בחיה ולא בשה שחוטה ולא בטריפה ולא בכלאים ולא (בבכור) [בכוי], אבל שאר בהמה טמאה אע"פ שאין בכוריהן נפדין בשה מקדישין בהמה טמאה לבדק הבית ופודין אותו מהקדש בדק הבית:
קריאה במקור
מדרש שכל טוב · שמות · פרק 13 · פסוק 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ואם לא תפדה וערפתו. אין עריפה אלא הריגה ממקום עורף, וכה"א וערפו שם את העגלה בנחל (דברים כא ד), מכאן אמרו מצוות פדייה קודמת למצות עריפה כדי להרבות נכסיהן, ואם אין פודה ערפהו, הואיל ואיבדת נכסי כהן אף נכסיך יאבדו, ומניין שהוא אסור בהנאה, נאמר כאן עריפה, ונאמר בעגלה ערופה עריפה מה להלן אסורה בהנאה אף כאן אסורה בהנאה:
וכל בכור אדם בבניך תפדה. למה נאמר לפי שהוא אומר ופדוייו מבן חודש תפדה (במדבר יח טז), כלל, כערכך כסף חמשת שקלים (שם שם), פרט, ואי דיינית ליה הכי איכא למימר כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, כתב רחמנא וכל בכור אדם בבניך תפדה דהוי ליה כללא אחרינא כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש בנכסין מטלטלין שאין להם אחריות [וגופן ממון], אף אני אין לי אלא נכסין המטולטלים שאין להם אחריות, דהוי להו מעין כסף האמור בפרט, מכאן אמרו בכל פודין בכורי אדם חוץ מעבדים ושפחות וקרקעות ושטרות והקדישות:
וכל בכור אדם בבניך תפדה. וכל לרבות שאם היה לו חמש בכורות מחמש נשים חייב לפדות את כולן:
תפדה. קרי ביה תפדה, מכאן אמרו אם לא פדאו אביו יפדה הוא את עצמו, ולא זו בלבד אלא כל שהוא מצות האב לעשות לבן אם לא עשה לו אביו יעשה הוא לעצמו. מכאן אמרו חייב אדם למול את בנו ולפדותו וללמדו תורה וללמדו אומנות ולהשיאו אשה, לא עשה לו אביו יעשה הוא לעצמו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sechel Tob, Berlin 1900-1901
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://beta.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001725650/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 779fab8f1a8257cc94a9e0a0f8dded1115cb61032e810c6efc8191366e61b958