מדרש שכל טוב · שמות · פרק 14 · פסוק 10

ופרעה הקריב. כל מקום שנא' הקרב משמע שהקריב את אחרים, כדכתיב כאשר הקריב לבא מצרימה (בראשית יב יא), ודרשינן התם שהקריב את שרי ואת הגרים, ודומה לו ונפש כי תקריב קרבן (ויקרא ב א), והקריב מזבח השלמים (שם ג ג), וכל מקום שנא' קרב משמע שקרב הוא עצמו, כדכתיב ויהי כאשר קרב אל המזבח (שם לב יט):

ופרעה הקריב. קרב לא נאמר אלא הקריב, מלמד כיון שראה את ישראל חונים לפני בעל צפון אמר הלא בעל צפון הסכים על גזירתי להטביען במים, אני גזרתי כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שמות א כב), ובעל צפון עצרם על הים, מיד בא והקריב קרבנות לפניו בסמוך לו, שנאמר ופרעה הקריב, שהקריב ביאתו, ודומה לדבר בדברי רבותינו מפני שקירב מיתתו, וכיצד הקריב ביאתו, שכל מה שהלכו ישראל בשלשת ימים הלכו האקטורין ביום ומחצה, ומה שהלכו האקטורין ביום ומחצה, הלך פרעה ביום אחד, לכך נאמר ופרעה הקריב:

וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם. דרך המקרא לקראות הגוי לשון יחיד, כדכתיב ויאמר מצרים אנוסה (שמות יד כה), ישראל נושע בה' (ישעי' מה יז), וכל דומיהן, אלא רבותינו אמרו נוסעים אין כתיב כאן, אלא נוסע, מלמד שנעשו כולן תורמיות תורמיות כאיש אחד, מכאן למדה מלכות להיותה מנהגת תורמיות תורמיות:

וייראו מאד. יותר ממה שהיו מתייראין במצרים:

ויצעקו בני ישראל אל ה'. תפשו להן אומנות אבותיהם, באברהם כתיב וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה' (בראשית יט כז), ואין עמידה אלא תפילה, ביצחק כתיב ויצא יצחק לשוח בשדה (שם כד סג), ואין שיחה אלא תפילה, ביעקב כתיב ויפגע במקום (שם כח יא), ואין פגיעה אלא תפלה, וכן לראשי הדורות, בדוד כתיב אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר (תהלים כ ח), וכן באסא כתיב עזרינו (אלהי ישענו) [ה' אלהינו] כי עליך נשעננו ובשמך באנו על ההמון הזה וגו' (דה"ב יד י), הוא שאמר אבינו יצחק הקול קול יעקב והידים ידי עשו (בראשית כז כב), וכן אמר משה רבינו למלך אדום ונצעק אל ה' וישמע קולינו (במדבר כ טז), שלח לו מלך אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך (שם שם יח), אתה בברכתך ואני בברכתי: