יפה ענף על איכה רבה · Parasha 4 · פסקה 14

ארבע שפיכות לטובה. עמ"ש לעיל בפסוק שפך כאש חמתו:

לא הוה קרא צריך. כלומר לא היה ראוי לומר וכבר העירונו כי בלשון הירושלמי והמדרש יבוא הלשון צריך במקום ראוי. ואע"ג דאמרינן כשם שחייב אדם לברך על הטובה כך חייב לברך על הרעה וילפינן בפ' הרואה מהכתוב חסד ומשפט אשירה אם חסד אשירה אם משפט אשירה. ולכן אמר מזמור גם על הרעה. וי"ל דזה דוקא על רעת עצמו מחוייב לקבל באהבה כי ינקהו בזה מעוונותיו אבל על רעת אחרים אין לומר שירה והלכך כאן דהיתה רעת המון ישראל דכתיב נתנו את נבלת עבדיך וגו' שפכו דמם וגו'. וע"ז אין לזמר ומכ"ש דכתיב באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך ואיך יזמר ע"ז אם לא מהטעם שאמר שגם זה היה לפרעון על חטאתינו להצילנו מהכליון. וכ"ה בשוח"ט על מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו. אמנם בברכות פ"א נותן ע"ז טעם אחר ומדמי לאדם שיצא עליו שט"ח ע"ש י"ל דגמ' לא ניחא להם בהאי תירוצא כיון שבנו יצא לתרבות רעה איך ישמח ויזמר אם לא מטעם המשל שנאמר שם:

אבוב של קנים. כלי זמר המחובר מקנים ונקרא בלשון ישמעאל מישק"ל:

על העצים ועל האבנים. נראה דכוונתו כי רק החומר וזה העצים והאבנים נשחתו אבל קדושת המקום במקומה עומדת וכמו שאמרו במגילה והשימותי את מקדשיכם אע"פ שהן שוממין בקדושתן הן עומדין וגם השכינה לא זזה ממקומה כדאיתא בחזית על הפסוק הנה זה עומד אחר כתלנו: