יפה ענף על איכה רבה · Parasha 5 · פסקה 1

ר"י פתח זרזיר מתנים. בא לפרושי מה היה לנו כי לא התנהגת בנו כמדתך וכמדת כל בשר אשר הוא חס על ממונו ולכן אבדנו:

אני שלך כו'. ודריש זכור ה' מה היה לנו כי אסבול יותר מכל העמים אשר על פני האדמה הלא אב אחד לכולנו:

הבטה מקרוב כו'. בא לפרש כפל הלשון על הביטה ראה. ומפרש הביטה את חרפתנו הקרובה לנו בזמן וראה את חרפתנו אשר כבר עברה או שעתידה לבוא בזמן רחוק. ולא קשה לדבריו מן הבט משמים כי עיני ה' הוא בכל מקום ולא אמר משמים אלא לפי הפרסום. ומה דכתיב הבט נא השמימה לא קשה לדבריו דמפרש שהעלהו למעלה מכיפת הרקיע וכדאיתא בב"ר. וגם ל"ק לדבריו דמפרש ראיה מרחוק הכא כתיב וירא כי לא יכול לו דהתם הוא ראיה שכלית וכמו ולבי ראה וע"ז לא שייך לא קרוב ולא רחוק:

הבטה מרחוק והא דכתיב ויבט מראשותיו מפרש רחוק מראשותיו ומביא לראיה מן הבט משמים ואע"ג דשם כתיב ג"כ וראה מפרש הבט משמים מרחוק וראה גם מקרוב. ומ"ש ראיה מקרוב אע"ג דכתיב וירא את המקום מרחוק י"ל דמפרש שראה עמוד אש משמים הקרוב אליו וכדאיתא בפר"א וע"י אותו העמוד ראה את המקום אשר היה מרחוק. וגם י"ל דדריש מרחוק שעתיד המקום לירחק מבעליו כדאיתא בב"ר: