ידי משה על במדבר רבה · פרק 3 · פסקה 6

הרי הם משוררים שנאמר אז ישיר וגו' הוי בכושרות. פי' בכי ושירות פי' ע"י בכיה שבכו זכו לשירה:

אמר ריב"ל מפני שצפה הקב"ה שהם עתידין לעשות את המשכן. וז"פ אז ישיר פי' ע"ש עתיד שיאמרו שירה במשכן ומתורץ לשון ישיר שהוא לשון עתיד ואז לשון עבר וק"ל:

ושבטו של לוי בזכות מה יצאו שמא בזכות אהל מועד וכו'. פי' לשון שמא קושיא היא לפי דאית' בתוס' בפרק ע"פ וז"ל בפר"ך אותיות וג"ל בלשון א"ת ב"ש לפי ששעבדו מצרים את ישראל בל"ט מלאכות כמנין וג"ל וע"י זה נצטוו על ל"ט מלאכות בשבת לזכור יציאת מצרים. ונ"ל שזה הוא הטעם שזכו לצאת ממצרים בזכות המשכן פי' על ידי ל"ט מלאכות המשכן זכו להנצל מל"ט מלאכות מצרים רק שהלוים שלא נשתעבדו למצרים א"א לומר זה עליהם ודו"ק וזה לשון שמא אלא בזכות עצמן וק"ל. וזה נ"ל הטעם שנלקו המצריים ארבעים מכות כדעת ר"א שכל מכה היתה של ד' מכות לפי שנתחייבו ללקות ל"ט מכות על ל"ט מלאכות והוא מספר מלקות רק שלא"ה הקב"ה מכה מנין ארבעים בשלימות רק לישראל הוא פוחת אחת כדאיתא בשם ר"ש אלגאזי בפסוק מהכות כסיל מאה וז"ל לפי שמצינו שנתקללו ישראל בצ"ח קללות שהם נגד שתי פעמים מלקות דהיינו נגד מלקות של ב"ד שלמטה שהם מ' ונגד מלקות של ב"ד שלמעלה שהם ס' רק שבכל מנין ראוי לפחות אחת ס"ה צ"ח משא"כ לא"ה מלקה הקב"ה במלואו ולכך הוא במספר מאה וא"כ נלקו המצריים ג"כ במצרים ארבעים ודו"ק: