פירוש מהרז״ו על שמות רבה · פרק 31 · פסקה 10

כסף נמאס. תנחומא כאן סימן י"א כל הענין. וכמ"ש לעיל סוף ס"ד:

קראו להם. היינו שונאיהם בגלות בבל:

נצרף ונעשה כלי. שקודם שעושים הכלי מצרפים הכסף ומחסרים הסיגים מהם עד כשמתקלקל ומעלה חלודה מצרפים אותו עוד הפעם ומחסרים ממנו וכן כמה פעמים עד שבאחרונה הוא כלה כסיגים וכמ"ש בפסוק הקודם לשוא צרוף צורף ורעים לא נתקו כסף נמאס וגו' וכמ"ש על ישראל פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם עד וימוכו בעונם:

כיון ששמע ירמיה. עיין פסיקתא פל"א ס"ג ילקוט ישעיה מ"ט ילקוט ירמיה י"ד:

המאוס מאסת וגו'. איך מתמה מדוע הכיתנו שעל שמאס ע"כ מכה ע"כ דורש שהמאיסה גורם כליה ומיתה ומאחר שאינך ממיתם א"כ לא מאסתם:

אם לגרשה. שאינך רוצה עוד להכירה על שחטאה לך הרי בידך לעשות שלא תהיה עוד בעולם ותפטר ממנה ומאחר שאתה שומר אותה שלא תמות במכותיך הרי רצונך שתחיה אע"פ שחטאה לך א"כ עשה רצון עצמך שלא תכה אותה כלל ותהיה עמה. וזהו כי אם מאוס מאסתנו א"כ היית קוצף עלינו עד מאד ולפני קצפך מי יעמוד שהוא מיתה וכליה ר"ל ובפרט אם הוא מאד ומאחר שאינו כן לא מאסתנו ע"כ גם הכה לא תכה. ומ"ש ואם אין אתה רוצה לגרש אותה. בתנחומא הגירסא ואם עתך לחזור עליה למה תדקדק בהכאתה ובפסוק כי אם מאוס מאסתנו בקינות הוא שאלה בלא סיום הכוונה מה יהיה אם אינו ממאס והוא מבואר בירמיה י"ד המאוס מאסת א"כ מדוע הכיתנו ובפסוק זה המאוס מאסת זה אינו מבואר שאם מאס מה היה לו לעשות ומבואר בפסוק כי אם מאוס מאסתנו א"כ היית קוצף עד מאוד ממית ומכלה ושני הפסוקים מלמדים זה על זה והתשובה על כל הנ"ל הוא בפסוק אם ימדו שמים ממעל ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה' הרי ה' פסוקים של מאיסה וגעילה שהוא ענין אחד דוק והתבונן. ומהו ענין המשכון מכורש בפסוק איזה סכר כריתות ועי' לקמן פל"ה ס"ד פנ"א ס"ג במ"ר פר' י"ב סי' י"ד חנחומא סוף ויקהל וריש פקודי. והנה בפסוק אם ימדו מבואר שאם יחריב ימאס ויגרש והמדרש אומר שאפילו יחריב לא ימאס. זה מבואר לקמן סוף פמ"ד אלו בשמים וארץ נשבעת וכו' הרי בשמך הגדול נשבעת ע"ש ותבין כאן:

לא מפני שאני חייב. ה"ג בתנחומא אמר הקב"ה לא מפני וכו' וכצ"ל כאן:

או מי מנושי. וכי בעבור שהם נושי שאני חייב להם הוצרכתי חלילה למכור אתכם להם כ"א בעבור שלא אמאס בכם בעונותיכם ע"כ נמכרתם:

וכן התניתי עם משה. בתורה אם כסף תלוה שמשה אומר להש"י אם כסף תלוה לישראל את עמי. את העני עמך תראה בעניים ויהיו עמך ולא תהיה להם לנושך אם חבול תחבול שלמת רעך שתחבול את משכנותיך עבור רעך לא יהיה לעולם אלא עד בא השמש. ועי' לקמן פנ"א ס"ג:

וזרחה לכם יראי שמי. ובפסוקים הקודמים והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגולה וחמלתי עליהם וגו' וזרחה לכם יראי שמי וגו' זכרו תורת משה עבדי שרמזתי כן בתורה כנ"ל: