פירוש מהרז״ו על שמות רבה · פרק 14 · פסקה 1

נטה ידך על השמים. ויהי חושך וגו' וימש חושך ב"פ חושך כמ"ש בסוף הסי' ותחילה דורש הסיפא דקרא ואח"כ הרישא ששייך כאן ועי' ילקוט תהלים ק"ה:

ולא מרו. אם כפשוטו מלשון כי המרו את רוחו. וימרו על ים. והרי המצריים המרו והמרו. ואם פירשו שהחושך לא המרה הוא מיותר מה מלמדנו ודורש ע"פ מדת ממעל בארמית מלשון אדנות ומרות על שהמצרים לא הודו באדנותו ומרותו וכן הוא בתנחומא ריש בא. ועי' ילקוט תהלים ק"ה:

ד"א אמר הקב"ה. דורש דכאן כתוב שלח חושך ושם כתוב ישלח בם משלחת מלאכי רעים בתהלים ע"ח ושם לא כתוב חושך שבמקום חושך כתוב פסוק זה הרי שהחושך על ידי שליחות ומלאכים. וכמ"ש בגזירת עירין פתגמא שכל מה שגוזר נמלך כביכול במלאכים. ע' לעיל פר' י"ב ס"ד וש"נ ומבואר. ובכל המשפטים העליונים יש מימינים ומשמאילים. אך במשפט החושך לא היה מימינים כלל כי החושך מתוקן לרשעים מראש הבריאה. כמ"ש ב"ר פ"ב במ"ר ריש פ"א וכמ"ש וימנע מרשעים אורם:

מהו וכו' ויחשיך. מה מלמדנו במ"ש ויחשיך. וע"י המשל שהשליח הבין שכוונת האדון לרעה על העבד והוסיף לו מכות. וכן עשו המלאכים שלוחי החושך למצרים ומרומז בתורה בכופל החושך:

עבה כדינר. נרגש במשמוש היד ודמיון הדינר צ"ע: