פירוש מהרז״ו על שמות רבה · פרק 20 · פסקה 10

לפעלא טבא יישר כחך. הנה מ"ש מה נורא מעשיך אין זה יישר כח. ויתכן שדורש אמרו לאלהים מלשון ה' האמירך וכן אמרו לאלהים מלשון תודה והחזקת טובה וגם יתכן שעל שאמר אמרו לאלהים ואם הכוונה על מ"ש מה נורא מעשיך למה אמר כאן בלשון זה יותר מאצל כל תהלות אלא פירושו ע"פ מדה ט' אמרו לאלהים מה שאומרים לכל פועל טוב וכמ"ש פסחים קי"ח הללו את ה' כל גוים על נסים ונפלאות דעביד בהדייהו ומ"ש מה נורא מעשיך ענין אחר הוא וע' ב"ר פ' ל"ב ס"ג. ובמדרש תהלים כ"ב הגירסא אמרו לאלהים וגו' ר"א בנו שריה"ג אומר מה דחלין אינון מנגניא דילך הנהרגים וכו' הנצלבים וכו' הנשקעים וכו' הנשרפים וכו' והנשלכים וכו' ועי' בסוף מדרש אסתר:

פרעה אסר. וכמ"ש לעיל ס"ד ע"ש:

ישתברון. שהיל"ל ברוב עוזך תכניע אויביך ויודו לאמיתך ולא יכחשו לך. ע"כ דורש יכחשו מענין מ"ש ובשרי כחש משמן שהוא ענין שבירה. ור' ברכיה דורש שיכחשו ויכזבו את עצמם לך:

מסרו למלאך השטן. עי' שי"ר פסוק אמרתי אעלה בתמר ושם איתא שמיכאל המלאך סטרו וכו' וע' לעיל פ' י"ח ס"ה באריכות:

ולא איתי די ימחא. ע' מ"כ. ומ"ש אמר לו הקב"ה אין פירושו שהקב"ה דבר עם נ"נ והוכיחו אלא פי' שאנו דורשים כן מהפסוקים שזהו דיבר אלהי עפ"י רוח קדשו. ומבואר בזה שבפסוק ל"א כתוב ומנדעי יתוב עלי וגו' עד ולא איתא מן די ימחא וגו' ובפסוק ל"ג כפל עוד הפעם ומנדעי יתוב עלי עד די כל מעבדוהי קשוט וגו' ופי' שתחלה היה כחית השדה ושב לדעת בן אדם כמו שהיה תחלה שלא הבין דרכי אמתו של הקב"ה והיה לבו קצוף על שהענישו ואומר ולא איתי די ימחא בידיה ועל זה נאמר לו ברוה"ק התוכחה ע"פ מדה ט' ואז בא לכלל השכל האמתי בדרכי הקב"ה והאיר עיני שכלו ואמר די כל מעבדוהי קשוט ודו"ק:

פרעה על שאמר. מכילתא ותנחומא ריש בשלח. ועל שעיקר הענין מדבר בפרעה חשבו לבסוף: