פירוש מהרז״ו על שמות רבה · פרק 30 · פסקה 17

יוצא מתוך מריבה. שהרי עיקר הדין על ההכאה כמפורש והכה איש וגו' וא"כ מ"ש וכי יריבון אנשים מיותר ללמדנו שההכאה באה ע"י מריבה:

קין לא נגע באחיו. דורש מ"ש והכה רעהו בעבר היל"ל ויכה בעתיד וכמ"ש כי יריבון ע"כ דורש שמרמז על קין והבל שמפורש עליו שהכהו והרגו. וכמ"ש פר"א פכ"א ובב"ר פכ"ב ס"ס ח' באבן הרגו ומ"ש מתוך מריבה שם בב"ר סוף ס"ז ומ"ש או באגרוף רומז על מ"ש לעיל פר' א' ס"ס כ"ט וכמ"ש ולהכות באגרוף רשע. ומ"ש שנאמר אם יקום תיבת שנאמר מיותר כאן ומקומו קודם תיבת והכה ודו"ק:

כתוב אלהים כאן על כל דבר. כמ"ש והגישו אדוניו אל האלהים והאלהים אנה לידו ונקרב בעל הבית אל האלהים עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיעון אלהים להורות שעל שיצר לב האדם רע מנעוריו צריך לפחוד תמיד מן הדין:

והקב"ה המיתו. צ"ל ימיתו שעתיד להמיתו כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ:

והוא הורגו. שהוא היצה"ר והוא השטן והוא מלאך המות:

ממנו משפטו ושאתו יצא. ור"ד איום ונורא הוא וכמ"ש ילקוט חבקוק בשם תנחומא והוא בתנחומא תזריע ס"ס ח' ע"ש משפטו הוא מלאך המות השופט אותו ושאתו הוא יצה"ר שמשיאו לחטוא שהכל ממנו ובתוכו:

מצרים שעבדה את ישראל. לפרש שה בריה על מצרים שעבדו לשה והם המושלים על שה רזה ישראל שנקראו שה פזורה וכל הפרשה של פרשה ל"ד יתקיים על גוג כמ"ש שם פסוק י"ג והוצאתים ורעיתים על הרי ישראל ואצל גוג שם ל"ח פסוק ח' כתוב ג"כ על הרי ישראל:

ורצצו גפנים. נראה שצ"ל וקצצו גפנים כמ"ש בנמשל:

אותם יראה פרעה. יתכן שדורש גז"ש שכאן כתוב על כל המונו ובגוג כתוב וקברו שם את גוג ואת כל המונו וגו' ובפרשה ל"ב אצל פרעה בכל העמים שחשב שם שנתנו חתיתם בארץ חיים והיינו כמ"ש ב"ר פר' צ"ו ס"ו וש"נ הם האומות המבוארים בפרשה ל"ח שנקהלו כולם לארץ ישראל ונתנו חתיתם שם ואצל פרעה חשב בפסוק כ"ו שם משך ותובל וכל המונה וגוג הוא נשיא ראש משך ותובל וביחזקאל ל"ב מדבר בפרעה שבימי נבוכדנצר שהיה בימי ירמיה ויחזקאל ויתכן שכוונת המדרש שבעת יציאת מצרים שניבא עליו משה ניבא עליו מה שיעבור עליו בכל דורותיו ועתותיו: