פירוש מהרז״ו על שמות רבה · פרק 16 · פסקה 2

בשובה ונחת. עיקר הדרשה על תיבת משכו שמיותר ודורש משכו מעבודת כוכבים כמ"ש בסוף הסימן ועל כן הביא כל הדרשה של עבודת כוכבים:

תנינן. פסחים כ"ה מאמר ר"י וע' עבודת כוכבים דף כ"ז:

והרוג וכו' ואתה מתרפא. צ"ע איך יתרפא בהריגת נפש. ואפשר שהכוונה על דרך חומד אשה שיתכן שימות אם לא ידענה כך מי שהתכעס על אדם להרגו יתכן שיחלה וימות אם לא יהרגנו:

שתי פרשיות. במ"ר פר' יו"ד סוף סי"א ובסי' ח':

אמר לו הקב"ה וכו' ואמר הקב"ה. הדברים כפולים כי הם העתקות שונות מב' מקומות כנ"ל:

זובח לאלהים יחרם. זה כולל מיתה כמ"ש ונחרם כל עיר מתים:

עושה ארץ בכח. ה' פסוקים סמוכים כפולים בירמיה יו"ד ובירמיה נ"א:

והיא כאבן דומם. חבקוק סוף ב' עורה לאבן דומם:

איש שקוצי עיניו. במצרים על ישראל נאמר ע' לעיל סוף פר' ו' ותבין כאן:

משכו ידיכם מעבודת כוכבים. שכתוב משכו וקחו והיל"ל קחו ומשכו ע"כ דורש שקודם שיקחו אותם ימשכו ידיהם מהעבודת כוכבים:

וישחטו וכו' ועשו פסח. שמ"ש קחו לכם צאן ושחטו הפסח היל"ל ושחטו הצאן או צאן לפסח ושחטו ע"כ דורש אחר שימשכו עצמם מעבודת הצאן עוד ישחטו אותם לכוונה שהם שוחטים אלהי מצרים וכמ"ש הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו וכאן ציוה שיעשו כן ולא ייראו מהם כמ"ש בסימן הסמוך. ובזה יהיה לכם הפסח שפוסח עליכם וכן הוא במכילתא פסוק זה וכן בפסוק והיה לכם למשמרת ביתר ביאור. וזהו מ"ש בשובה ונחת תושעון. שובה הוא תשובה כמ"ש שובה ישראל. ומ"ש ונחת פי' כמו מפני שמי נחת הוא יראה והכנעה: