פירוש מהרז״ו על שמות רבה · פרק 42 · פסקה 5

מרדות הם צריכים. שתיבת רד מיותר ע"פ מדת ממעל מלשון מטה עוזך וגו' רדה בקרב אויביך ורד הוא צווי שירדה את ישראל על שהם קשה עורף וכמ"ש לקמן ס"ט:

והיכן אתה מוצא שאמר לו כך. כמ"ש בתד"א ריש פרק ד' וז"ל מעיד אני עלי שמים וארץ שלא אמר הקב"ה למשה לעמוד בשער המחנה ולומר מי לה' אלי העתקתי לשונו לקמן סוף פמ"ז ע' מש"ש. ואפשר שדרשו כאן כך על שכתוב כאן ויעשו בני לוי כדבר משה הרי שהיה דבר משה היינו שדרש כן ממ"ש לך רד גם בכל מקום כתוב תחלה וידבר ה' אל משה או ויאמר ה' ואח"כ ויאמר משה וכאן אינו כתוב כך. ע' מ"ש בזה לעיל פר' י"ח ס"א התחיל צווח בפרהסיא כה אמר ה' כחצות דוק מאד בכל זה ובכל המקומות הנ"ל:

ב' ג' פעמים. ב' שהן ג' אצל הפלגה ב' ירידות. א' וירד ה'. ב' הבה נרדה. וא' אצל סדום ארדה נא. ואע"פ שכתובים י' ירידות בתורה כמ"ש פר"א פרק י"ד אך ב' אלו היו לראות בקלקלת הבריות ולא כן השאר:

שראה משה כך. שמדמה אותם להפלגה ולסדום:

קרא אותו ופייסו. דייק דתחלה אמר וידבר ה' כמ"ש לעיל ס"א ואח"כ ויאמר ה' ואמירה רכה קריאה לפיוס והפיוס הוא מ"ש כאן ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא פי' כבר ראיתי וכמ"ש בסוף הסימן ושם מבואר ומאחר שראה כן מקודם ועכ"ז גאלם והבטיחם לנחול הארץ גם עתה יש תקוה. וע' לעיל פ"ג ס"ב ולקמן פמ"ג ס"ט:

זה קהל העגל. ולקמן פמ"ג ס"ט הגירסא זה קולו של עגל קול ענות אנכי שומע וכן צריך לגרוס כאן וזהו עני עמי: