פירוש מהרז״ו על שמות רבה · פרק 11 · פסקה 2

השכם. עד כאן לא כתוב תיבת השכם אצל שליחות משה ודורש מדה ט"ז במכה קשה זו הזהירו בהשכמה וזריזות:

מלמעלן. זה לשון מדרש תהלים ע"ח ישלח בהם ערוב ר"נ אומר מלמעלן ערוב בר גזין (פי' המפרש שם העזניה תרגם ירושלמי בר גזון) ראות (פי' דיות) ועורבין ועופות. מלמטן אריות. ונמרים. וזאבים עי' בסי' הסמוך שמאחר שכתוב ערוב ולא פירש הרי שמפורש בתיבה זה עצמה מה היה הערוב ומ"ד מלמעלן דורש ערוב ע"פ מדת ממעל עורב ופי' ערוב מעורב בעורב והיינו עופות מלמעלן. ומ"ד מלמטן דורש מלשון זאב ערבות ירמיה ה' חבקוק א' צפניה ג'. ופי' ערוב מעורב עם זאבי ערב והיינו חיות מלמטן ור"ע דורש כמו שניהם ערוב מעורב בעורב וזאבי ערב:

המונים. כמ"ש וישימו עליו שרי מסים נוגשים ושוטרים וע"ש במ"ת:

פטרונו עומד עליה. ע' לקמן פ' י"ב ס"ס ד' כלשון הזה ודורש שמאחר שמפורש ארץ גושן למה הוצרך ליתן סימן אשר עמי עומד ע"כ דורש כמ"ש בסוף דניאל מיכאל שרכם העומד על בני עמך פי' למליץ טוב ולפטרון. וכן כאן ופי' שהש"י שומרם ומגינם:

ראוים ללקות. שרק כאן כתוב לשון פדי'. ע"פ מדה ט"ז משמע שנכללו במכה ונפדו במצריים כו'. כמו שכתוב ישעיה י"ג ג' כי תלך במו אש לא תכוה וגו' היינו אש הגיהנם ועל זה אמר נתתי כפרך מצרים וגו' פי' נתתי מכבר היינו מ"ש כאן פדות. ועיין לקמן פרשה ט"ו ס"ס י"א: