פירוש מהרז״ו על שמות רבה · פרק 44 · פסקה 7

כשם שבקשתי מסדום עשרה. פי' שבסוף תפלת אברהם נתרצה על עשרה כמ"ש ויאמר לא אשחית בעבור העשרה. ודורש מדה י"ז וק"ו אם פעל אברהם על סדום כך ק"ו על בניו ואם נתרצה על צדיקי סדום ק"ו על צדיקי ישראל. וצ"ע איך חושב את אהרן למגן הרי מפורש ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל נם בעד אהרן. ויתכן שאשר רצה להשמידו הוא ע"ד מ"ש חז"ל נוטל צדיק אחד ומכפר על הדור וכמו שכיפר מיתת נדב ואביהוא שע"כ כתוב ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה וגו' וק"ו באהרן ועוד צע"ג למה אינו חושב יאיר ומכיר וכמ"ש לעיל פמ"ג ס"ו ושם אמר ג"כ והצדיקים ע' מש"ש וגם כל שבט לוי היו צדיקים. ובהכרח לומר אחר יציאת מצרים וקריעת י"ס שאמרו זה אלי שראו כולם יותר מכל הנביאים וכן במתן תורה שדבר עמהם פנים בפנים. ומאחר שהם חטאו בענל אין די לכפרתם בסתם צדיקים אלא בצדיקים בעלי רוה"ק כמשה. ואהרן. ואלעזר. ואיתמר. וכהנים משוחים מכפרים. ואלעזר נביא וסגן. ואיתמר בדומה לו. וכן פנחס. ויהושע. וכלב. שנקראו עבדי ה' וגדולתם מפורש בתורה ובנביאים. אשר אין בדומה להם בכל אותם האחרים אלא האבות ודוק מאד: