פירוש מהרז״ו על שמות רבה · פרק 43 · פסקה 1

ויחל משה. היל"ל ויתפלל או ויתחנן כמ"ש בסוף הסי':

מסביר פנים בדין. שיודע איך לסדר טענות שיטה הדיין אזנו לדבריו ואם רואה שפסק הדין נוטה להיות קשה עומד כנגד הדיין בחיזוק לבו לטעון וזהו העמדת פנים בדין וכמ"ש לעיל פ"א סי' י"ג פועה:

לולי משה בחירו. להשיב חמתו מהשחית. ולפניו פי' נגד פניו ונגד רצונו ואצל דניאל מפורש ואתנה פני שידע דניאל שהיה הש"י במעמד כעס שמחזיקם בבבל וחיזק לבו כנגד רצונו שימהר לגאלם:

אחת בשם רבינו. המאמר במדרש תהלים ק"ו ב' דעות ר' ברכיה בשם ר"י בר"ס ואחת בשם רבי שמואל בר נחמן כ"ש כאן וא"כ מ"ש כאן בשם רבינו ע"כ פי' על ר"י בר"ס ונקרא רבינו סתם על שהוא מרא דתלמודא בירושלמי ובמדרש ור"ב היה תלמידו:

במקומו של פרץ. בא לפרש מ"ש בפרץ לפניו משמע שיש גדר לפניו ובו פרץ ע"כ דורש א"ת בפרץ אלא במקום פורץ לקטרג עליהם ע"פ מדות נוטריקון וממעל. חטא העם הזה חטאה גדולה והניחו המקטרגים הקטרוג ועי"כ התחיל להתפלל וכמ"ש לקמן פ' מ"ז ריש ס"ט. ומ"ש לפניו שתחלה היה הפורץ לפניו וכענין שכתוב ריש איוב ויבא גם השטן בתוכם להתיצב על ה' איוב ב' א' ומשה עמד ברחוק שאמר לו לך רד ונתנדה כדלעיל פמ"ב ס"ג:

הרף ממני ואשמירם. דברים ט':

ולא עשה אלא. פי' ולא עשה באופן זה אלא כשבא לחתום כן השיב חמתו מהשחית:

גזר דינם שנאמר זובח. כמ"ש בסוף הסי' ועונשו אצלו זובח לאלהים וכמ"ש בשי"ר פסוק ידיו גלילי זהב בין כל דיבור ודיבור פרשיות ודקדוקין של תורה וכו':

את הלוחות ושברן. ע' לעיל ריש פכ"ח ולקמן ריש פ' מ"ו:

ויאמר להשמידם. פי' שע"י דרשה הנ"ל יבואר פסוק זה שהתחיל בריש הסימן:

חוגר בתפלה. פי' חוגר מתניו הוא משל על התחזקות בדבר וכמ"ש ב"ר פר' ע"א ס"ז חגר מתניו כנגדה ע"ש:

ויחל משה שעמד בקלות ראש. בזה שהעמיד פניו ודחף הפורץ וחטף הלוחות שלא בדרך כבוד של מעלה אלא על שהיה נאמן ביתו ידע רצונו האמיתי בזה שלא כנראה מכעסו: