פירוש מהרז״ו על שמות רבה · פרק 32 · פסקה 4

הזהרו בשליח. שהאדון יכול לוותר ולא השליח שצריך לשמור כפי שמסר לו רבו וזהו מדת הדין הוא:

לשעבר הוא אומר ממרים. הנה פסוק ממרים הייתם במשנה תורה בסוף ארבעים שנה ופסוק אל תמר היה אחר מעשה העגל בשנה הראשונה אך הכוונה על שכתוב ממרים הייתם עם ה' מיום דעתי אתכם. היינו כשבא להם במצרים כתוב ולא שמעו אל משה שעל זה אמר ביחזקאל כ' וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי כמ"ש לעיל סוף פ"ו. ובתהלים ק"ה וימרו על ים בים סוף. ובענין המן כתוב ביחזקאל שם וימרו בי בית ישראל במדבר וכתוב שם ואעש למען שמי לבלתי החל ונשא לפשעם. אבל המלאך לא ישא לפשעכם. וזהו אל תמר בו כמו שהייתם ממרים בי כי לא ישא לפשעכם כמו שהייתי אני נושא ע"פ מדה ט' וממעל וי"ז:

אל תמרוני בו. לעבוד אותו במקומי ותחתי ואל תעשוני תמורתו להשוות האדון לעבדו וזהו סתם אל תמר לא בי בו ולא בו בי. (ובזה יתכן ליישב דברי הגמרא סנהדרין (ל"ח ב') ודו"ק):

שישמט שמי מקרבו. כי כפי מה שכתוב כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו א"כ היה ראוי שישא לפשעים בשם ה' אשר בקרבו ואיזה טעם הוא ע"כ הוא דורש ע"פ מדה ט' שזה טעם על ר"ד אל תמר בו שאם תמרו אז אין שמי בקרבו כאלו הוא מרד בי:

נזונים אלא מזיו. לקמן פמ"ז סוף ס"ה וריש ס"ז במ"ר פכ"א סי' ט"ז:

מהו כך. שמ"ש ואתה מחיה את כולם משמע שמתו והוא מחיה אותם כמ"ש אני אמית ואחיה ע"כ דורש מחיה מלשון מִחְיָה ומזון וכמ"ש ד"ה ב' י"ב ויפלו הכושים לאין להם מחיה פי' מזונות והנה התחתונים נזונים ממזונות גשמיים אלא דמ"ש ואתה מחיה שייך לס"ד וצבא השמים לך משתחוים. ובמ"ר פכ"א סי' ט"ז שם מביא ראיה מפסוק באור פני מלך חיים שמחייתם מאור פניו ית"ש ע"י שמו אשר בקרבו ובפסיקתא ריש פט"ז שני אמוראים מר דורש מפסוק זה ומר מפסוק זה:

ולא עוד אלא שהוא מתחייב. לא די בהפסק המזון אלא גם ישא עונש כי כשם שנפרעים מן העובדים עבודת כוכבים כך נפרעים מן הנעבדים:

כל אשר אדבר. רישא דקרא שמוע תשמע לקולו הרי שהוא מדבר ואח"כ אמר אשר אדבר ב' כתובים מכחישים ע"כ דורש ומכריע כאלו לי אתם מקבלים ואני אשלם לכם ואיבתי וגו' וצרתי וגו' לא הוא: