פירוש מהרז״ו על שמות רבה · פרק 3 · פסקה 14

אתה אדון העולם. שתחלה אמר ויאמר משה אל ה' ואח"כ בי אדני. ודורש ע"פ מדה ט"ז שתיבת אדני מיוחד במקומו כאן. ומ"ש בי אדני שמשמעו בקשה ואינו מפורש כאן שום בקשה ע"כ פי' בי כמו עמדי ועמי. וכמ"ש ב"ר פ' צ"ג סי' ו'. ופי' אתה אדון העולם ויש לך מלאכים ושלוחים רבים ובי אתה רוצה לשלוח וזה ע"פ מדה ט':

ז' ימים. קודם מעשה הסנה ומעשה הסנה היה ביום הז':

לא איש דברים חד. מדקאמר גם מתמול הרי שמ"ש לא איש דברים אנכי היה היום. תמול חד הרי ב' גם מתמול ג' שלשום ד' גם משלשום ה' מאז ו' דברך ז'. וצ"ע שאין בתיבת דברך רמז על יום. על כן נראה שהכוונה מאז דברך ו' גם מאז דברך ז' ובשי"ר פסוק הגידה גירסא אחרת ובויק"ר פר' י"א סס"ב איתא שהיה כל ז' הימים בסנה. ובזה מרומז שיש כאן ז' הפצרות. א' מי אנכי כי אלך אל פרעה. ב' ואמרו לי מה שמו. ג' והן לא יאמינו לי. ד' אם לא יאמינו לקול האות הראשון וכי איכא ספיקא קמי שמיא אלא שמשה אמר גם כאן שלא יאמינו לו והשיב לו אם לא יאמינו לקול האות הראשון והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות ג"כ באופן זה שמשה אמר והש"י השיב לו וזה ע"פ מדה ט'. ו' לא איש דברים אנכי ז' מ"ש כאן שלח נא ביד תשלח היינו ז' הפצרות לז' ימים ובויק"ר י"א שם איתא ובז' אמר לו שלח נא ביד תשלח כנ"ל משמע דשאר הפצרות בשאר ימים. ועי' מ"כ:

איני וכו' איני רואה. דאי כפשוטו היל"ל איני יכול לדבר ועוד שדי במ"ש כי כבד פה וגו' ע"כ דורש ששליחות זו לא יתוקן בדברים:

עבד הוא. זרע חם כמ"ש ובני חם כוש ומצרים וגו' וכמ"ש ב"ר ריש פר' ס"ו הקנוין קונין ע' מש"ש. וכמ"ש פר"א פל"ט שנתיירא יעקב לירד למצרים לתוך העבדים בני חם. בארץ שאין ביניהם יראת שמים עכ"ל ופי' עוד עבד הוא שמי שאין בו יראת שמים נמסר ביד יצרו ואין בן חורין אלא וכו' וזהו עבד הוא יאינו מקבל מוסר ושני מיני העבדות שייכים זה בזה. והתשובה על דברי משה בסוף הפרשה וכ"כ היפ"ת: