פירוש מהרז״ו על שמות רבה · פרק 2 · פסקה 6

ג' פסיעות. וכן הוא בתנחומא וצ"ע מנין הוא לו ובמדרש אחר ה' פסיעות ועי' רד"ל ורש"ש:

הפך פניו. מדכתיב כי סר ולא כתיב כי הלך:

שהביט בו הקב"ה. שמ"ש וירא ה' כי סר לראות מיותר אלא פ' וירא ה' שהביט בו כי ה' יראה ללבב ומ"ש לראות דורש בחילוף א' בע' באתה"ע א"ת לראות אלא לרעות:

מהו כי סר. שהוא מיותר כנ"ל ודורש שהוא לשון צער ועצב וכמ"ש במ"כ ומ"ש לראות כמ"ש וירא בסבלותם אצל משה ולכך ויקרא לו להיות רועה ע"פ מדת ממעל ומנגד עי' לעיל פ"א סכ"ז:

אברהם אברהם. בראשית כ"ב י"א יעקב יעקב שם מ"ו ב' שמואל שמואל ש"א ג' י' ובכל אלו יש הפסק קו בין שני השמות ואצל משה אין הפסק:

וקורא פלוני פלוני. במהירות בלא הפסק מכובד המשא והצרה. וכמ"ש לעיל ס"ה אך אצל כל הנ"ל לא היה מתוך צרה:

לשון חבה. במ"ר פי"ד סכ"א וע"כ כפל שמו שמשתעשע בזכרו. וכמ"ש ירמיה ל"א כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד:

בעוה"ז וכו' בעוה"ב. ע"פ מדה י' וכמ"ש ראב"כ בסמוך וכן הוא בתנחומא כאן ובב"ר פ"ל ס"ד ופל"ח סי' י"ב:

שעתידין ישראל. לעתיד כשישובו לציון:

שלמד יותר ממני. שאברהם היה נרדף מנמרוד ודור הפלגה והיה גולה הרבה כמ"ש לך לך וכו' וכמ"ש הלוך ונסוע וכו' ויתהלכו מגוי אל גוי וכו' אך יצחק לא יצא מארצו ואברהם היה לו מלחמות ולא יצחק גם חי יותר מאברהם:

ששימש יותר ממני. כמ"ש ויעקב איש תם יושב אהלים ות"א משמש בבית אולפנא בבית מדרשם של שם ועבר וכמ"ש ב"ר פס"ג ס"ס י' ילכו מחיל אל חיל מישיבה לישיבה עד יראה אל אלהים בישיבת משה כשישוב משה עם ישראל לציון כמ"ש לעיל פ' זו ס"ד ר' לוי:

הנני לכהונה. ע' זבחים ק"ב ב"ר פנ"ה ס"ו ד"ר פ"ב ס"ז ובתנחומא ושם המאמר בשלימות וכאן חסר ודרש כן על מ"ש אברהם אברהם משה משה. כי כהונה ומלכות הם השני כתרים הגדולים והעליונים. ודבר ה' עליון כשקורא לאדם קוראהו ומקרבו לממשלה היותר גדולה היינו לכהונה ולמלכות ואברהם ביקש לזרעו אחריו לכלל האומה ונתקבלה בקשתו. אך משה ביקש לו ולזרעו אחריו ביחוד ועל כן לא נתקבלה בקשתו רק על עצמו כמ"ש בסוף הסימן ולא לזרעו:

במקום עמודו של עולם. שם בד"ר הגי' מפסוק אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד וכן בב"ר שם:

אל תקרב. משמע שלא יקרב למקום הקודש ואח"כ אמר שהמקום שעומד קודש הוא ולדעת ר"ל לא רצה רק להפוך פניו ולא לילך כלל ולדעת ר"י רק ג' פסיעות למה הוצרך להזהירו אל תקרב על כן דורש אל תקרב מלשון הקרבת קרבן ע"פ מדת ממעל:

עד הלום. דוד אמר כן על שהביאו למלכות:

עוד הלום. אצל מלכות שאול כתיב. ודורש ע"פ מדה כ"ב כאלו כתיב אל תקרב אַל הלום:

זכה משה. לעצמו ולא לבניו:

ששימש בז' ימים. לקמן פל"ז בס"א וש"נ:

ויהי בישורון. במ"ר פט"ו ס"ס י"ג וש"נ עמש"ש:

וכן ביהושע. ויאמר שר צבא ה' אל יהושע וגו' כי המקום אשר אתה עומד עליו קודש הוא. וכמ"ש עוד בב"ר פצ"ז ס"ג שר צבא של מעלה אני ובכל מקום שאני נראה הקב"ה נראה ולזה כוון המדרש: