פירוש מהרז״ו על שמות רבה · פרק 27 · פסקה 1

רעך ורע אביך. וס"ד ואל תבא בית אחיך ביום אידך טוב שכן קרוב מאח רחוק ועיקר הדרשה על סוף הפסוק ואגב דורש ר"ד:

זה הקב"ה. שקרא אותם אחים ורעים. תנחומא יתרו ריש ס"ה כמ"ש למען אחי ורעי שרוה"ק קורא אותם כן. עי' ד"ר פר' י"ג בסי' י"א וכמ"ש זה דודי וזה רעי בנות ירושלים ילקוט משלי ריש ו' ולקמן בס"ט:

במדרש איכה. פסוק בלע ה' תנחומא כאן ס"ה ב"ר פר' נ"ג סי' י"ד ע"ש:

אביכם שהיה מושלך. כמ"ש וישלך את הילד תחת אחד השיחים וזה היה במדבר באר שבע וכתיב שם ויפקח ה' את עיניה ותרא באר מים. וזה היה ע"פ נס וזהו מ"ש המדרש פתחתי לו:

ואתם עשיתם כך. שהמיתם את עמי בצמא:

הוי טוב שכן קרוב. בהכרח שהכוונה על יתרו כמ"ש מיד בסמוך. ומ"ש קרוב ורחוק פי' קרוב בלב באהבה ורחוק מהלב בשנאה. וצ"ע שהרי יתרו הוא ממדין כמ"ש כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך בסדר בהעלותך ומדין הוא בנו של אברהם כמו ישמעאל כמ"ש בסוף חיי שרה ותלד לו וגו' ואת מדין אך לפי מ"ש במ"ר פכ"ב ס"ד פלוגתא בזה שיש סוברים שהיה שני מדין. שמדין של יתרו שהיה שם משה היה בין מצרים להר סיני. ומדין שהרגו ישראל היה סמוך למואב יתכן מאד שהיה מדין בנו של אברהם כמ"ש וישלחם קדמה אל ארץ קדם אצל ארם ומואב. וא"כ מדין של יתרו אינו בנו של אברהם:

ויאמר שאול אל הקיני. וס"ד סורו רדו מתוך עמלקי וגו' ואתה עשית חשד עם כל בנ"י בעלותם ממצרים. ובעמלק כתוב אשר עשה לך עמלק בצאתכם ממצרים:

וצוך אלהים. לא רנה לעשות דבר רק אם יסכים אלהים הרי שהיה ירא אלהים:

בטלו את הקרבנות. כמ"ש ב"ר פר' ס"ג ס"ס י"ג דם שנאת דם קרבנות:

שמע ביציאתם. ולשון התנחומא עמלק שמע ביציאתן ונזדווג להם שנאמר על ריב בני ישראל וגו' ויבא עמלק: