פירוש מהרז״ו על שמות רבה · פרק 33 · פסקה 2

הה"ד עלית למרום. לעיל ריש פ' כ"ח ע' מש"ש ותבין כאן:

נשבים הוא מיצר. וצער השבי גדול מאד מצער המוכר:

ת"ל לקחת. ולוקח שלקח מקח טוב שמח רק המוכר עצב שכאן מדבר במוכר חפץ מתוך ביתו כמפורש לקמן ס"ו:

ת"ל מתנות באדם. והנותן בעין יפה נותן הרי שמחה מכל צד ע' ב"ב (דף ס"ה א') וכמ"ש ברכות (דף ה') וכל דרשה זו ע"פ מדה כ"א שהוקש לשתי מדות ואתה נותן לו כח היפה שבשתיהם וכאן לג' מדות שמחה של שובה כמ"ש שש אנכי כמוצא שלל ושמחה של לוקח ושמחה של נותן אך מקבל המתנה הוא בוש. והנמשל בכל זה שלימוד התורה ע"י מלחמת היצר וחכמה שלומד באף עומדת לו ונמשל הלקיחה על שצריך ליגע וליתן כחותיו על התורה שמתשת כחו במיעוט שינה ושיחה ותענוג אך מה יוכל להשיג בכחותיו מהתורה אשר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים לזה נמשלה למתנה שאחר שייגע כל צרכו בתורה אז נתנה לו במתנה וכדלעיל פ"ו ריש ס"ב ולקמן פמ"א ס"ו:

אף סוררים. עד לשכון יה אלהים המדרש סובר שפרשת הנה אנכי שולח מלאך וסדר תרומה תצוה תשא היה אחר מעשה העגל כמ"ש בפרשה הקודמת כמה פעמים וכמ"ש בסדר עולם פרק ו' שביום הכפורים ירד משה מן ההר ובישרם שנתרצה להם המקום וכו' ויצום מה צוה אותם לעשות המשכן וכמ"ש בתנחומא תשא סי' ל"א שאחר יוה"כ צוה למשה ועשו לי מקדש וכן בתנחומא כאן ס"ח אע"פ שפרשת המשכן קודם למעשה עגל אר"י בר"ש אין מוקדם ומאוחר בתורה וכו' (ע"פ מדה ל"ב) וכן בסמוך ס"ב ועיין מדרש תהלים ג' פסוק רבים אומרים לנפשי: