פירוש מהרז״ו על שמות רבה · פרק 32 · פסקה 2

הה"ד ואנכי אמרתי. וס"ד ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי ואומר אבי תקראי לי ומאחרי לא תשובי. תנחומא כאן הענין באריכות יותר ופי' ואנכי אמרתי כשאמרתי אנכי ה"א בסיני הייתי לכם כאב כמ"ש ואומר אבי תקראי לי ואתם כבנים ואיך אשיתך בבנים איך אשנא אתכם אחר שאהבתי אתכם כבנים. אך אני ה' לא שניתי שאין השינוי לשנאה ממני כ"א השנאתם עצמכם וכן הוא בהדיא בתנחומא כאן וזה ע"פ מדה ט' מחובר למ"ש אחריו אכן בגדה אשה מריעה כן בגדתם בי בית ישראל:

חייבתם עצמכם. כדרך דרשה הנ"ל איך אחייב אתכם אחר שעשיתי אתכם כבנים:

אם כופר יושת עליו. שחייבו אותו לשלם כופר וכאן פי' אלא חייבתם עצמיכם כי אכן בגדה כנ"ל וכן א"ל ביירתם עצמכם אני אמרתי איך אבייר אתכם אלא וכו':

ההר חמד. כמ"ש ב"ר ריש פצ"ט לדעת ר"ע. ועי' במ"ר פ"א ס"ח ומש"ש:

שחמדו לה כו'. עי' ב"ר פ' פ"ה סי' י"ד ותנחומא סדר ראה ס"ח:

לך לך מארצך. וס"ד אל הארץ אשר אראך וכמ"ש ב"ר פל"ט ס"ט כדי לחבבה בעיניו. ובתנחומא כאן הגיר' אברהם אמר תנו לי אחוזת קבר עמכם ואף הקב"ה מחבבה לפני יצחק גור בארץ הזאת ובתנחומא ראה הגירסא אברהם נתאווה לה במה אדע כי אירשנה יצחק וכו' יעקב ושבתי בשלום אל בית אבי:

אמר רבש"ל. ב"ר פצ"ו ס"ו ובריש פע"ד בקיצור וש"נ:

אין א"י מחזקת פירותיה. כמ"ש וישן מפני חדש תוציאו:

רגליו קלין. עי' כתובות (דף קי"ב):

שמי מיוחד עליכם. מאחר שקבלתם מלכות ויחוד שמי תהיו גם אתם מיוחדים וניכרים בכל דבר בארץ ובפירות:

אינה יכולה למרוד. שיש ביניהם קשר כתובה וקידושין אף לגרשה אין בידה. אך מריעה יכולה למרוד בו שאין ביניהם קשר וישראל חשבו כמו מריע ושכחו הקשר והברית:

הלואי כאשה מרעה. שבשעה שאינו מטיב לה אין זה בגידה אך אם מורדת בשעה שמטיב זהו בגידה גדולה:

ד"א הנה אנכי שולה. מיותר וט"ס וכצ"ל בגדה אשה מרעה אמר הקב"ה לישראל הנה אנכי שולח מלאך אלו זכיתם וכו' וכ"ה בתנחומא כאן. וכמ"ש בסוף סי' הקודם שפרשה זו נאמרה אחר מעשה הענגל: