בר מן תלת. וענין הנשיקה היא התדבקות רוחא ברוחא. ועל כן כאשר נתמנה אדם לגדולה שאינו ראוי לה צריך נשיקות הנביא להאציל וליתן עליו מרוחו ויצלח למלוכה כמו שאול שהמלוכה היה שאול לו שהמלוכה שייך לבית דוד כדתיב לא יסור שבט מיהודה לכן נשקו שמואל. אבל לדוד לא נשק בעת משחו אותו למלך משום שהיה ראוי מצד השבט למלוכה. ומהטעם הזה בעצמו הנשיקה בהתחבר הרחוקים והנפרדים לשוב להיות לאחדים ורוח אחד לכל. ועל זה הדרך הנפרדים איש מעל אחיו ינשקו זה את זה לחבר הרוח הנתק. על דרך אומרם ז"ל הנפטר מחברו אל יפטור אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרו. והוא מבואר (אגרת שמואל):
קריאה במקור
עץ יוסף על רות רבה · Parasha 2 · פסקה 21
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
נשיקה של קריבות. כי דרך הקרובים לנשוק דרך אהבה ואין בזה הרהור. כדעולא הוה מנשק לאחתיה אבי חדייהו (יפה תואר):
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, with Etz Yosef, Warsaw, 1867
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987082&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 73edae6968425cde1ee78d7c27bf329429952ec33fd9319d298ed7b96b576dc1