מדרש לקח טוב על איכה · פרק 4 · פסוק 9

טובים היו חללי חרב מחללי רעב. שהם החללי חרב יזובו מדוקרים ומתים הם במהרה יותר מאותם שהיו מתים ברעב. מפני תנובות שדי שאין להם מה יאכלו. ס"א טובים היו חללי חרב מחללי רעב לפי שמת ברעב מאריך בייסורין ואותו שמת בחרב מת מיד לפי שעה אבל עכשיו שאומ' שהם יזובו מדוקרים מן תנובות שדי על כרחך זה הוא הטעם למה היו טובים חללי חרב מחללי רעב שאותם שמתו ברעב כשטועמים להם תנובות שדי ואוכלין הרבה נבקעו מעים שלהם שנקצרו מחמת הרעב. מדוקרים מבוקעים ויזוב הגוף מחמת נוול וריעי שיצא חוץ לכריסם תוספות ר"ש רי"ת. מרתא בת ביתוס עתידתא דירושלם הות אמרה ליה זיל אייתי ליה סמיד"א פי' סלת נקיא משוקא אדאזיל איזדבין אתא אמרה לה היוורתא ליכא משקרא איכא אמרה לי זיל אייתי לי אדאזיל איזדבין אתא אמ' לה חיוורתא ליכא משקרא איכא אמרה ליה זיל אייתי ליה אדאזיל איזדבין אתא אמ' ליה משקרא ליכא קימחא דשערי איכא אמרה לי זיל אייתי לי אדאזיל איזדבן כיון דחזיי הכי אמרה איפוק אנא ואחזי די למא אשכחנא מידי למיכל הות שליכיא מסנא אייתי באלה פורתא ברעה ומית' קרי עלה רבן יוחנן (דברים כח נז) הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ איכא דאמרי גרוגרות אכלה מדר' צדוק ואתניסא ומתה דר' צדוק הוה יתיב בתעניתא מ' שנין דלא איחרובו ירושלם ובכל יום ויום היו מביאין לפניו גרוגרות ומוצצן ואוכלן.