נתנה לו לחיותו כו'. יהיה ראוי לקרותה חיה כי היתה אם כל חי. אבל עכשיו שיעצתו עצת נחש חויא בישא נקראת חוה לשון חויא בלשון ארמי (יפ"ת):
קריאה במקור
עץ יוסף על בראשית רבה · פרק 20 · פסקה 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
חיוא לה הראה לה כמה דורות איבדה מן כל חי העתידים לצאת ממנה:
חויה חויך כו' כלומר הנחש הזיק לאשה. והאשה היתה כנחש לאדם שפתהו והזיקתו:
רא"א עם כל חי. דריש דרמיז נמי בהא עם כל חי (דאותיות אחה"ע מתחלפים להורות שהיא עם הטובה והחיות. לא עם הירידה והעוני כדתנן האשה עולה עמו כו' והפשט והדרש עולים בקנה אחד דלפי שהיא אם כל חי להחיות זרע על פני הארץ. לפיכך גם היא לחיים נתנה ולא לצער (נזה"ק):
העשיר עולה עמו דאם העשיר וקנה שפחות היא פטורה ממלאכות שהאשה חייבת לעשות לבעלה:
העני אינה יורדת עמו. דאם הכניסה היא לו ז' שפחות פטורה מכל המלאכות אף אם העני שוב ומכר כל השפחות:
אומן של כל החיים. שבא לרבות גם השדים דמיקרו חי ולפי שהיא היתה הגורמת לו לפרוש ממנה ע"כ נקראו על שמה אם כל חי:
ק"ל שנה משנתקלל עד שנולד שת כדכתיב ביה ויולד בדמותו בצלמו משמע דעד השתא אוליד דלאו בדמותו בצלמו. והיינו שדים ורוחות (יפ"ת):
שפירשה חוה ומה שפי' מן האשה דרך תשובה עשה כדאיתא בפ"ב דעירובין:
בנוי דאדם קדמאה. וכן קרה לו בסוף דאשמדאי טרדו ממלכותו כדאיתא בפרק מי שאחזו:
מ"ד רוחין כו' יש מי שאומר שהרוחות המצויות בבית טובים הם ואינן מזיקין אותו מפני שמתגדלים עמו. ויש מי שאומר שהם רעים לו מפני שמכירין רוע לבבו ומחשבתו הרעה ומזיקין אותו:
דלא רבין עמיה ולא נהנין ממנו ולפיכך מזיקין אותו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah with Etz Yosef, Warsaw, 1867
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987082&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4c05fed21ef349bb105b6adfc5049d7858d339b7258d377fc8f5c2fc4f679e0d