עץ יוסף על בראשית רבה · פרק 33 · פסקה 7

זה מרחשוון וכסליו. אליבא דר"א וכמפורש בסד"ע. וכלומר י"ג יום ממרחשון וכ"ז מכסליו. שהרי בי"ז למרחשון ירד הגשם. ויום הירידה מן המנין. ועוד י"ב יום עד כלות החדש שהוא חסר. הרי לך י"ג ימים ממרחשון. וכ"ז מכסליו שהרי בי"ז למרחשון ירד הגשם נמצא הגשמים פוסקים בכ"ז לכסליו. וישאר לך ג' ימים מכסליו שהוא מלא שהחדשים נמנין כסדר אחד מלא ואחד חסר. וק"ן יום עוד כדכתיב ויגברו המים ק"ן יום. והיינו אחר הארבעים של ירידת הגשם. הרי טבת ושבט אדר ניסן אייר. שחמשה חדשים אלו עולים קמ"ז יום שהג' חסרים וב' מלאים. וכשתוסיף עליהן ג' ימים שנשארו מכסליו הרי ק"ן ימים שלימים להתגברות המים כלים בסוף אייר:

לט"ז יום חסרו כו' ר"ל כיון שחסרו גובה ט"ו אמה שעל ההרים בס' יום על כרחך דבט"ז יום שמר"ח סיון עד הנחת התיבה בי"ז. חסרו בכל ד' יום אמה אחת דהיינו טפח ומחצה בכל יום שהאמה ששה טפחים באמת הבנין. ומכיון שנחה התיבה ליום המחרת נמצא שהיתה שקועה במים י"א אמה. ומסיק כולם לס' יום חסרו. פי' גובה כל ט"ו אמה שעל ההרים חסרו בששים יום. ונמצא שחסרה אמה בכל ד' יום. וכדי לבאר שכולם חסרו לששים יום מסיק ואמר הה"ד והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי זה אב שהוא עשירי לירידת גשמים ותחלת חסרונם היו מר"ח סיון. ומר"ח סיון עד ר"ח אב ששים יום:

ד"א מיותר (א"א וי"מ) שהרי באמצע החשבון עומד וכן בילקוט ליתא:

טפיח פי' לח. ובדברי חז"ל טופח ע"מ להטפיח. ובילקוט גרס כמין מקפה:

כגריד יבש מאוד:

סימן קללה מי המבול היו באים לקללה ואין קללה לברכה שתצמח הארץ על ידה:

אלא בט"ז יום כו' שכן הוא י"ב חדש מעת לעת:

שימות החמה יתירים כו' שאינה גומרת הלוכה עד שס"ה יום:

בתקופת תמוז שאז השמש בהיר ויכוין יפה מקומו בכותל ויראה שלשנה הבאה לא יגיע השמש באותו הזמן לנקודה ההיא עד י"א יום יותר מהימים שאתה עומד בהם:

על ימות הלבנה י"א יום. כאן גרס האות אמת א"ר יוחנן לא שמשו המזלות כל י"ב חדש. א"ל ר"י כו'. רי"א לא ישבתו כו'. ועיין מ"ש לעיל סי' ג':