יצא ראובן ואזניו מקוטפות. פי' ואזניו מטים לצד הארץ מרוב צער. והוא מלשון כתף ונטף (מת"כ):
קריאה במקור
עץ יוסף על בראשית רבה · פרק 99 · פסקה 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אחים דפחתא כלו' אחים לדינה הגרוע:
מה בצע ר"ל דעל ידי שבקשו שמעון ולוי הריגה הוכרח יהודה להתפשר עמם במכירה (נזה"ק):
הללו שמעון ולוי הם שוב הגדולים שבאחים ואחיהם אחריהם ודאי לא ידברו מפניהם כדמשמע כאן שכל שאר האחים הם יששכר וזבולן ובני השפחות לא דברו מפני אחיהם הגדולים:
נמצאת ששניהם מכרו אותו. שהם עיקר המוכרים ולכן לא קנטר אלא להם:
אלא שמעון ולא נטל ג"כ לוי דסגי ליה בחד והא דלקח את שמעון ולא לוי הוא משום דאית' במדרש אבכיר אמר יוסף אם אני מכניס לוי שמא יקפידו שבטים על לוי שהוא חכם וכ"ג ויעשו למצרים כמו שעשו לשכם:
ואין חמס אלא עשו. ואע"ג דכבר פירש כלי חמס שהם גזולים. מפני שלא יצדק לשון חמס רק במה שנגזל מאחר ממש שנאבד ממנו. אבל כאן לא לקחו מיד עשו מאומה לכן פירש חמס עשו (יפ"ת):
מגורותיהם והכ"ף במקום גימ"ל בחילוף גיכ"ק כמו ויסכרו מעינות. והוא על דרך כי רעות במגורם בקרבם ור"ל כי להשמיד בלבבם ולהכרית גוים (יפ"ת):
כשיעמוד זמרי וטעם בסודם ששבטו באו ליטול עצה כדלעיל פ' צ"ח:
שלא היו כולם פי' שרבים עמדו להלחם בהם כדלעיל פ"פ ונתנם ה' בידם כאיש אחד:
לא קלל אלא אפם. כדלעיל פ' צ"ח:
מה אקוב לא קבה אל. שדברי יעקב בנבואה היו:
כ"ד אלף כדכתיב ויהיו המתים במגפה כ"ד אלף. וממספר בני שמעון במנין הראשון והשני ידענו דרובן משמעון כדפרש"י בחומש:
אף לוי יהא מסבב. בתמיה והלא לגיון של מלך הוא ואין ראוי שיהיה מסבב על הפתחים:
לכך נאמר אחלקם ביעקב וגו'. ואפיצם בישראל משום שחד קאי על שבטו של שמעון וחד על שבטו של לוי:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah with Etz Yosef, Warsaw, 1867
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987082&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4c05fed21ef349bb105b6adfc5049d7858d339b7258d377fc8f5c2fc4f679e0d