עץ יוסף על בראשית רבה · פרק 6 · פסקה 3

מאחר שהוא קורא אותם גדולים הוא חוזר ופוגם את האחד. כצ"ל דמרישא משמע ששניהם גדולים. והדר קאמר שהאחד קטן (יפ"ת):

לתחומו של חבירו שהלבנה נראית לפעמים גם ביום:

ובר"ח כתיב חטאת לה' שלא נמצא כן בכל התורה שיאמר חטאת לה'. רק אצל ר"ח:

הביאו עלי כפרה ע' בהאלפסי פרק אלו טרפות ובספר תורת העולה כוונת אומרו הביאו עלי כפרה כאומרו סלחו לי בני וכפרו. לא אוכל לגלות לכם טעמו של דבר. מדוע היתה כזאת מאתי למנוע אורה מהלבנה. לא תשאלו כי גבול שמתי לרוח בינתכם. לומר עד פה תבוא. לא תעפילו לעלות במזימות מחקרותיהם על ההרי הבריאה. ולגשת אל מקדש הטבע פנימה. במופלא מכם לא תדרשו. לא תתחכמו יותר לבלתי תשתוממו. כך עלה במחשבה לפני. שתוקו. החשו. אמרו בלבבכם ודומו סלה עכ"ל. ועיין בספר באר הגולה דף י"ט ע"א שהאריך בזה. ועיין בנזה"ק:

שנכנס ברשות. דכתיב ולמשול ביום ובלילה וקאי על הירח וכוכבים (ועי' יפ"ת):

דרך ארץ כו' כן הוא דרך העולם שהאב שנותן ב' חלקים אחד גדול ואחד קטן. לשני בניו אחד גדול ואחד קטן. מן הסתם הוא נותן חלק הגדול לבן הגדול וחלק הקטן לבן הקטן. וזה פיוס ללבנה על מיעוטה במה שישראל מונין לה (נזה"ק):

רב נחמן אמר חורי כל זמן שאורה. כצ"ל וכן הוא בפסיקתא:

הה"ד קומי אורי וגו' דכי הנה החשך יכסה ארץ סבה אל קומי אורי שעל ידי החשך יתפרסם אורך (יפ"ת):

יכסה ארץ וס"ד ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה: