עץ יוסף על בראשית רבה · פרק 31 · פסקה 1

קץ כל בשר וגו' כי מלאה הארץ חמס:

החמס קם אתמהא דקס"ד דקם הוא לשון תקומה. וע"ז קמתמה כי אין הרשע מצליח בחמס אלא לפי שעה ולאחר זמן הוא וממונו אבד. ולכן אמר דודאי אינו קם. ואם הוא קם למטה רשע לחיובו של רשע:

לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם. סיפא דקרא. ומפרש לא מינהון החמס קם. ואמר לא מהם ר"ל לא מנהון עצמם וזהו בין אדם למקום. ולא מהמונם ר"ל שיש אנשים רשעים שהם זכאים בין אדם לחברו. ויש בהם תועלת לקיום המדינה אף שאינם כשרים בעבודת ה'. לזה אמר ולא מהמונם זהו בין אדם לחברו. וכדמפרש ולא ממונם. שלא עשו חסד זה עם זה בממונם. ולא מהמהם ולא מן תמהתהון. פי' פרי ועלין. ע"ד נפלה תמהתה דפ' אלו טרפות. וכלומר צאצאיהם וזרעיהם הנמשך מהם. והכוונה שהחמס קטרג לומר שחטאו בכלם לה' בין אדם למקום והיינו בגופם. ובין אדם לחברו היינו בממונם. ובמעשיהם שלא היה להם זרע כשר. ולכן ראוי לאבד כולם גופם וממונם וזרעם:

לא נה בהם לא נח בהם. דורש לה בחילוף ה' בח' מלשון נחת. וכמ"ש לא היה לשום בריה נחת רוח מהם ולא היה להקב"ה נחת רוח מהם. כלומר שהיו רע לבריות ורע לשמים:

לא נח בהם כההיא דאמר כו'. הוא ד"א ולא נה בהם לא נח מהם. דרמיז ביה על נח שגם הוא לא היה ראוי בהם. וכהא דאמר ר' אבא בר כהנא ב"כ נחמתי כי עשיתים ונח אפילו נח שנשתייר מהם אינו כדאי אלא שמצא חן. ומשום דקאמר החמס קם למטה רשע דמשמע שהחמס קם לקטרג עליו. ועי"ז נפרע ממנו גם על שאר עונות. לכך מסיק ואמר ולפי שהיו שטופים בזימה נימחו מן העולם. אבל על הגזל לא נתחייבו כליה אלא שע"י קטרוג הגזל נתקרב קיצם (נזה"ק):