עץ יוסף על בראשית רבה · פרק 36 · פסקה 3

נתחלל ונעשה חולין דבא לרמוז ג"כ לשון חולין וחלול. והא בהא תליא דלכך נעשה חולין עבור מה שהתחיל בנטיעת כרם ולא בנטיעה אחרת. והטעם שלא הוה ליה להתחיל בדבר תקלה שכמה פעמים היין מביא תקלה (נזה"ק):

יחור הענף מן התאנה נקרא יחור ומן הזית נקרא גרופין ומן הגפנים זמורות. ועיין לעיל פרשה ל"א סי' י"ט:

אין אדם כונס כו'. עיין מ"ש לעיל פרשה ל"א סי' י"ט:

ג' שהיו להוטים כו'. לעיל בפרשה כ"ב סימן ו' ע"ש:

פנים לאדמה כי בימות המבול נמחו אפילו ג' טפחים של המחרישה כדלעיל פ' ל"א סי' ז'. והיתה האדמה נראית שממה וחריבה והוא התחיל להשוות פניה ועשה לה פנים במחרישה וזריעה. ועוד שבשבילו נתלחלחה האדמה בירידת גשמים שבעבור מי המבול נתיבשה הארץ כדכתיב יבשה הארץ ולא זרעו עד שירדו גשמים כדלעיל סוף פ' ל"ג. ועוד שמילא פני האדמה שנתיישבה האדמה במשך זרעו בזכותו. מצד כל אלו נקרא האדמה כקנינו והוא כאדון לה באשר העמידה על מתכונתה:

בורגרות פי' הערוך נקרא איש האדמה על שעבד את האדמה. שעל שם העבודה נקרא כן:

חביב משה מנח שגם בזה היה חביב משה מנח. כי נח היה עולה ויורד ומשה בהיפך יורד ועולה. שנח משנקרא איש צדיק נקרא שוב איש האדמה ע"ש גנאי בהיות להוט אחר האדמה והיה אפשר להתקיים ע"י בניו. והוא היה לו להתבודד בדרכי קונו כאשר עשה מתחלה. אבל משה היה מתעלה והולך בקודש (נזה"ק):

אפגע בו שידא שמדין הכוונה בזה שנח כיון אל יין הרשות שנעשין שדין וכחות טומאה. וזהו אפגע ביה שידא שמדון הפגיע בעצמו כח חיצוני (כי כל דבר שאינו כפי התורה מיוחס למזיקים ומשחיתים) וא"ל שותפי עמך כי ב' בחינות יש ביין זו לעומת זו. שמיעוטו יפה ורובו קשה. כי היין ישמח לב אנוש. ומיעוטו מפקח לבו לתורה ורובו מביא לידי עבירה. וע"ז אמר רק היה נזהר שלא תכנס לחלקי. והוא לסעודת הרשות ולשתיה מרובה כי אם בחלק אלוה ממעל לדבר מצוה כניחום אבלים וכיוצא ושתיה מועטת ולא מרובה. כי אם תכנס לחלקי אני משחית אותך (ועיין באלשיך):