התירוש באשכול הוא ד"א ע"ל ונח מצא חן ופי' שבאשכול שלם לא מצא אלא ענב ותירוש אחד. וכרם כזה כדאי להשחיתו. אך בעבור שהיה בו ברכה בענב ותירוש האחד. אמר אל תשחיתהו. וכמעשה של החסיד. ומגודל חסידותו חשב אותה העוללה לטובה רבה. ונתן להקב"ה הודאה עליה. ולא בירך לאכלה בשבת שהרי היתה מחוברת. אלא נתן הודאה ושבח. אי נמי לאו שבת בראשית אלא בשביעית (ששמיטה נקראת שבת) שאז האילנות חרבים שיד הכל ממשמשים בהם. ולכן גם העוללות הקטנים חביבים אז. וכן כאן נח אף שלא היה צדיק גמור על כל זה בדור כזה היה חביב ומצא חן וכמו שתרגם המתרגם כמה דאשתכח נח זכאה בדרא דטופנא ואמרית דלא לחבלותיה בדיל לקיימא עלמא מיניה וכו'. ופירש שם רש"י התירוש זה נח שהיה מתוק כאשכול בדור המבול. ומצאתי בפרש"י ברכה הוא לא כתיב אלא בו בזכות הצדיקים שיעמדו ממנו. וכך הם דברי רבי סימון בסוף הפרשה:
קריאה במקור
עץ יוסף על בראשית רבה · פרק 29 · פסקה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah with Etz Yosef, Warsaw, 1867
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987082&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4c05fed21ef349bb105b6adfc5049d7858d339b7258d377fc8f5c2fc4f679e0d