מדרש תהילים · Psalm 138

לדוד אודך בכל לבי וגו'. אמר ישעיה (ישעיה מ ז-ח) יבש חציר נבל ציץ. ואתם מה לכם לעשות (שם ט) על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון. אמרו ישראל מתייראין אנו מפני שונאים. אמר הקב"ה השונאים חציר היו. כלומר כל זמן שהיו קיימים הייתם מתייראין מהם. עכשיו שאבדו (שם ז) כי רוח ה' עברה בו. ממי אתם מתייראים. (שם ט) הרימי בכח קולך הרימי אל תיראי וגו'. אמרו ישראל אימתי אנו מקלסין כשישלם גמול לרשעים. שנאמר (עובדיה א טו) כאשר עשית יעשה לך גמולך ישוב בראשך. מה היה הגמול שנפץ את עוללי ישראל אל הסלע. שנאמר (תהלים קלז ט) אשרי שיאחז ונפץ וגו'. אותה השעה מקלסין ישראל בכל לבם להקב"ה. שנאמר אודך בכל לבי. מכאן אתה למד שכל זמן שהרשעים בעולם הם משעבדים את ישראל ודוחקים אותם ואינם פנויים לקלס בכל לבם ואם אובדים אותה שעה אודך בכל לבי וגו':

דבר אחר נגד אלקים אזמרך. נגד סנהדרין. שנאמר (שמות כב כז) אלקים לא תקלל. נגד הנביאים שנקראו אלקים. שנאמר (דברי הימים-א כג יד) ומשה איש האלקים. (שמואל-א ב כז) ויבא איש האלקים אל עלי. ואף במיתתן נקראו אלקים. שכן אתה מוצא בשמואל (שם כח יג) ראיתי אלקים עולים מן הארץ. לכך נאמר נגד אלקים אזמרך. נגד הצרות הבאות עלינו אנו מזמרין לך. אשתחוה אל היכל קדשך ואודה את שמך. וכן הוא אומר (צפניה ג טז) ביום ההוא יאמר לירושלים אל תיראי וגו'. כך כשיאבדו רשעים מן העולם ישראל מקלסין להקב"ה כשיבנה היכל ובית מקדשו אותה שעה אשתחוה אל היכל קדשך. למה כי הגדלת על כל שמך אמרתך. אמרו ישראל להקב"ה הגדלת על כל מה שאמרת לנו על ידי הנביאים. ומה אמרתי (יואל ג א) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי וגו'. (שם ד יח) ואמרת ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. וכן הוא אומר (שם ב כא) אל תיראי אדמה וגו'. למה כי הגדיל ה' לעשות. וכתיב (תהלים קכו ב) אז ימלא שחוק פינו וגו':