עץ יוסף על שמות רבה · פרק 37 · פסקה 4

הה"ד לולי תורתך כו' כדמסיק שהקב"ה אמר למשה שאלולי התורה היה מאבד עולמו. מייתי ג"כ מקרא זה שאמר דוד שהעולם אבוד בזולת התורה:

הרע לו שהוא היה רוצה לשמש בכהונה. והשיבו הקב"ה שדי לו כתר תורה שניתנה לו דחשיבי טפי שאלולי היא היה העולם אבד והיא מקיימתו:

משל לחכם שנטל קרובתו ר"ל כי מה שמצוה לו שהוא יהיה הממנה אותו הוא כדי שיהיה כפוף אליו. לכן אמר ואתה הקרב אליך:

י' שנים ולא ילדה כדין השוהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה שצריך לגרשה. והנמשל הוא מה שאמר לו בסנה אל תקרב הלום שלא יהיה כהן כדאי' לעיל פ"ב וא"כ א"א למשה להיות כהן וזהו דמיון לא ילדה (ת"נ)

שתהא גדול עליו משום דגזרת נביא חוזרת וגזרת אורים ותומים אינה חוזרת כדאי' בגמרא סד"א שמצד זה היה אהרן גדול ממנו. לכן היה מנויו ע"י משה למען דעת כי כל השפעתם אינו אלא ע"פ משה:

מכל הארצות כו' דריש מתוך ב"י דר"ל שהוא מיוחד מן המיוחד כדמפרש שגם הם מקורבים. אהרן נבחר מכולם. ומייתי דוגמא לזה ממה שמצינו כן בבית המקדש:

בחר בא"י כדכתיב יבחר לנו את נחלתנו:

בחר בבהמ"ק דכתיב ובחרתי המקום הזה לי. והיינו ביהמ"ק דביה מיירי:

לא בחר אלא בבית קה"ק. אע"ג דלא אשכחן ל' בחירה בהדיא ביה. ענינו מבואר כי שם הארון והשכינה ואין רשות ליכנס בו לכ"ג אלא אחת בשנה:

אלא בישראל כדכתיב (דברים ז׳:ו׳) ובך בחר ה' אלהיך:

אלא שבט לוי במד"ר פ"ג ס"ב:

תרומה לצד והמעשר לצד. איידי דמייתי קרא ובחור אותו מכל שבטי ישראל בעי לתרוצי מאי דמסיים שם ואתנה לבית אביך את כל אשי ב"י. ולא קאמר נמי תרומה ומעשר מן המעשר שניתן לכהן. ומשני שמפני שר"ל שם למה תבעטו בזבחי לא חש להזכיר אלא הקרבנות והניח התרומה והמעשר לצד אחד דלא דמי להו. ומה שאמר נדב ואביהוא לצד כו' ר"ל כי כן הוא ל' המקרא כאן ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך ב"י לכהנו לי אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרן. דמלת בני אהרן הוא יתר כאן דכבר כתיב ואת בניו אתו. אלא שרמז בכאן שנדב ואביהוא יהיו לצד א' ואלעזר ואיתמר לצד. ולה"ה אהרן נדב ואביהוא והדר קאמר אלעזר ואיתמר בני אהרן. לחלקם זה מזה:

שנא' ובחור אותו כו' שנבחרו בבני אהרן קצתם מקצתם ובחור אותו כמו מאותו שלא כל זרעו נבחר:

לכך נא' אשרי תבחר ותקרב. כי ישראל ולוי נבחרו ג"כ. אבל לא מצינו בהם ל' הקרבה עם בחירה יחדיו. לכן מסיים אשרי תבחר ותקרב דהיינו אהרן דהוה ביה בחירה והקרבה. וכמו דמסיים נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך שהיה אוכל משלחנו של מקום: