עץ יוסף על שמות רבה · פרק 21 · פסקה 6

ואתה הרם את מטך אמר משה כו'. סיפא דקרא ויבואו ב"י בתוך הים ביבשה. ולא אמר בחרבה לרמז אל ותראה היבשה שהוא תנאי ששהתנה עם הים ומדהוצרך לגלות לו זה ש"מ שהיא תשובה לשאלת משה:

והכתיב אשר שמתי חול כו' והרי נשבעת כו'. הכוונה שמשה נסתפק בכוונת הקב"ה באיזה אופן יקרע את הים לעשותו יבשה. אם יפוצו מעיינותיו חוצה שישפוך הים את מימיו חוץ לים. או שהמים יעלו למעלה ויצבו כמו נד ובחזירתם ישטוף את המצריים. לכך אמר אם ישפכו חוצה הא כתיב שמתי חול גבול לים. ואם יעלו למעלה הרי כבר נשבעת שאין אתה קורע לעולם פי' להטביע בו את העולם. ובאמת שעל כל העולם אינו מביא אבל על אומה אחת מביא וכו' או הם באים אל תוך הים כו'. ורבי אלעזר לא ס"ל שמשה לא ידע החילוק שעל כל העולם אינו מביא כו'. לכן אמר שכך אמר משה אם מימיו ישפכו חוצה הא כבר שמת חול גבול לים. ואם יעלו המים למעלה הרי כבר כתיב ויסך בדלתים ים. משמע שגם למעלה יש להם מסך מבדיל שלא יוכלו להגביה מימיהן למעלה [תו"נ]:

מה כתיב ויאמר אלהים יקוו המים וגו' אני הוא שהתנתי עמו מתחלה כו' שנאמר וישב הים כו'. כמו שדרשו בב"ר יקוו לי המים מה שאני עתיד לעשות בהן והיינו בקי"ס וזהו התנאי שהתנה הקב"ה עמו שאף אחר שיקוו המים אל מקום אחד לפעמים תראה היבשה בו. שיהיה נקרע לפני ב"י:

לא קיבל עליו להקרע כו'. דייק מדכתיב ויולך ה' את הים שלא רצה להקרע עד שבא הקב"ה בעצמו וכבודו:

נתן ימינו כו'. הכוונה שזכות התורה שניתנה מימינו של הקב"ה לימינו של משה יספיק שיעשה לו נס שישתנה הטבע בעבורו:

שנא' מוליך לימין משה וגו'. זרוע תפארתו:

א"ל משה מפני מה אתה בורח כו'. בשוח"ט איתא אמר משה לים לא אמרת איני נקרע ועכשיו אתה בורח כו' א"ל מן הדין איני ראוי להקרע כו'. ולא לפניך אני נס אלא מלפני אדון חולי ארץ וגו':

מיד כיון שהרים כו'. כלומר שמיד התחילו להבקע מעצמם. וזהו דכתיב ויבקעו שהמים עצמם התחילו להבקע ולא עכבו כלל:

אינו אומר ויבקע הים כו'. מילתא באנפי נפשיה הוא לתרץ למה אינו אומר הים:

מלמד שכל המים שהיו כו'. וזהו הירדן יסוב לאחור שכל המים נתבקעו אז. והיה זה כדי לפרסם הנס ושלא יחשוב שהיה זה מצד הטבע:

ויזכור ימי עולם. פי' מה שנעשה בו נס לעיני כל העולם שבו ביום נבקעו כל מים שבעולם:

וכתיב מוליך לימין משה. מביא ראיה דקאי אבקיעת הים: