עץ יוסף על שמות רבה · פרק 15 · פסקה 16

בפילקי. פי' בית הסהר בלשון יון פילקין. ובלשון ישמעאל הסדן שכובלין בו רגלי האדם פלקה:

והלך לו היה המלך עמה בפילקי. ר"ל אף שסילק עצמו ממנה לא זז מחבבה עד שחזר לה [ת"נ]. או אפשר שצ"ל והלך לו המלך והיה עמה בפילקי

וגלה הקב"ה עמהם. ג"כ כדי שלא יטלו שם רע כמו שאה"כ שבטי יה עדות לישראל וגו' שלא פרצו בערוה במצרים:

וגלה הקב"ה עמהם. להגן בעדם בל ישתקעו לחטא. ולעזור את הטוב להטיב לו. למען יגן על בני דורם ותהיה להם תקומה [אלשי"ך]:

למענכם שלחתי בבלה. ששלח שם השכינה עמהם ע"ד ובפשעיכם שולחה אמכם ופירשו חכמי האמת על השכינה. אבל במכילתא גרסינן שולחתי בבלה. ועיין במנחת שי:

וכן במדי. שמבבל באו למדי:

במלכות יון כו'. כשהיו בצרה ושעבוד בזמן מלכותו היה ה' עמהם שכשמשלו עליהם מלכות יון היו ישראל בארץ ישראל:

וה' עליהם יראה. ולעיל מיניה כתיב ועוררתי בניך ציון וגו':

גן נעול אחותי כלה. וכמו שדרשו בויק"ר פ' ל"ב: ובשה"ש רבה פ"ד. ובבמד"ר פ"ג גל נעול אלו הבתולות גן נעול אלו הבעולות. מעין חתום אלו הזכרים. שכולם שמרו עצמן מן הזנות:

לא כתבו על קרן השור. כמו שהיו אומרים להם חיילות של יון כדי להעבירם על דת. ועיין ב"ר פ"א:

אם הקב"ה יאמר הן מי יאמר לאו שנאמר מי זה בא. כוונתו להביא ראיה על שניהם שיהיו שלמים והקב"ה הוא ג"כ עמם. ולכן סידר גלות האחרון בפני עצמו. לפי שעל ג' גליות מביא ראיות על שהיה עמהם לבד. ועל שנמצאו שלמים לבד. אבל כאן מביא מפסוק אחד ראיה על שניהם שנא' מי זה בא וגו' שמשמע שהיה שם. ובסיפיה דהאי קרא כתיב אני מדבר בצדקה רב להושיע. ופי' אני מדבר טובה עליהם להושיעם ומי ימחה בידי. וטעות נפל בספרם וכן צ"ל שנאמר באדום מי זה בא וגו' אם הקב"ה יאמר הן מי יאמר לאו אמר רבי שמואל בר נחמן משל כו':

היושבת לבטח וגו'. האומרת אני ואפסי עוד:

שעתיד לדורכן. שהנשארים בהם ימקו ביסורין קשים כדרוכים ושבורים כי זה קשה מחללי חרב:

לכל גדולי כו'. רמז לשריהם של מעלה ע"ד יפקוד ה' על צבא המרום במרום וגו':