עץ יוסף על שמות רבה · פרק 3 · פסקה 5

ויאמר משה אל האלהים מהו שאמר לו כי אנכי שלחתיך. במדרש דפוס פראנקפורט הנוסחא דבר אחר האלהים מהו שאמר לו כי אנכי שלחתיך. וצ"ל דבר אחר מהו שאמר לו האלהים כי אנכי שלחתיך. והת"נ מגיה ד"א מהו אנכי שלחתיך. דהיה די שיאמר כי שלחתיך ואנכי למה לי:

סימן לגאולה. קא מפרש השתא וזה לך האות כי אנכי שלחתיך כי מה שאני שולחך במאמר אנכי הוא סימן לגאולה שבאנכי ירדו כו':

הם מתרפאים. אפשר שכוונת המדרש הם מתרפאים מאשמותיהם ע"ד [הושע י"ד]. ארפא משובתם:

עתיד אני ליעשות סרסור כו'. דהל"ל הנה אבא אל וגו'. ואנכי למה לי. לכך דרש שקאי אמה שיהיה סרסור בקבלת התורה שהזכיר ה' בהוציאך את העם וגו'. ואמר שאז יהיה בא בין ה' ובין ישראל להיות סרסור. וז"ש הנה כשתאמר אנכי ה' אלהיך אנכי בא בנתיים. ומלת אנכי משרת לשנים. וכוונת המדרש הוא כך שבתחלה לא רצה משה. וכיון שאמר לו הקב"ה תעבדון את האלהים שיקבלו התורה. אז נתרצה משה. אך רצה להתברר על עסקיו להודיע שמו הגדול. לכך אמר דהא אני אהיה סרסור בין ישראל לבינך בקבלת התורה ושם תמסר לי כל גנזי אוצרות ושמות הקדושים וטהורים. א"כ בהכרח שאהיה כדאי לכך. א"כ גם אתה תודיעני את שמך הנכבד והנורא:

שיודיענו את השם הגדול. היינו שם המפורש. כי היה שם המפורש מקובל מהאבות ביד ראשי זקניהם כפי הדין שאין מוזרים אותו אלא ליחידי סגולה והנה ידע משה כי יש שם מיוחד מסור בידם. והוא כשיצא ממצרים היה רך בשנים ולא הגיע למדרגה שימסרוהו לו. ולכן ביקשש עכשיו לידע אותו כי יהיה זה לו אות ומופת על שליחותו שיראו שנודע לו בנבואה. והנה ה' לא רצה להודיעו עכשיו שלא יאות להודיע להמון בשם זה אלא בשם מסכים לפי ענין השליחות. ועל המעשה הזה מהגאולה אמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני עליכם וענינו שיהא עמהם בצרה זו כדלקמן: