שמות רבה · פרק 49

ויעשו כל חכם לב - הה"ד (שיר ח): מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. מים רבים, אלו העובדי כוכבים, שנאמר (ישעיה טז): כהמות ימים יהמיון. ואם היו מתכנסין כל העובדי כוכבים לבטל את האהבה שבין הקב"ה לישראל לא היו יכולים. הוי, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, שנאמר (מלאכי א): ואוהב את יעקב. ונהרות לא ישטפוה, אלו הכשדים, שנאמר (ישעיה ח): את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור. אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו, אבל בני, עשו לי מקדש של יריעות, וירדתי ושכנתי בתוכם, שנאמר (שמות מ): ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן:

דבר אחר: כל חכם לב - הה"ד (שיר א): שחורה אני ונאוה. אם שחורה, למה נאוה, וכי יש שחורה נאוה?! אלא, אמרה כנסת ישראל: שחורה אני במעשי. ונאוה אני במעשה אבותי. שחורה אני במצרים. ונאוה אני באמרי בסיני (שמות כד): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. שחורה אני על הים שנאמר (תהלים קו) וימרו על ים בים סוף. ונאוה אני באמרי (שמות טז): זה אלי ואנוהו. שחורה אני במעשה העגל. ונאוה אני במעשה המשכן. שחורה אני בשור, שנאמר (תהלים קו): וימירו את כבודם בתבנית שור. ונאוה אני בשור (ויקרא טז): שור או כשב או עז. שחורה אני במשכן, שנאמר (יחזקאל כג): טמאו את מקדשי. ונאוה אני במשכן. ויעשו כל חכם לב. מה מלאכה היו עושין? אלא, ראה מה כתיב (שמות כה): וזאת התרומה אשר תקחו מאתם, זו כנסת ישראל, שהיא תרומה, שנאמר (ירמיה ב): קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. זהב וכסף, זו כנסת ישראל, שנאמר (תהלים סח): כנפי יונה נחפה בכסף. ונחשת, זו א"י, שנאמר (דברים ח): ומהרריה תחצב נחשת. תכלת, זו כנסת ישראל, שנאמר (במדבר טו): ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. וארגמן, ותולעת שני, זו כנסת ישראל, שנאמר (ישעיה מא): אל תיראי תולעת יעקב וכן כחוט השני שפתותיך ואומר (תהלים סח): שרי יהודה רגמתם. דבר אחר: זהב, זה אברהם, שנבחן בכבשן האש כזהב. וכסף, זה יצחק, שנצרף ככסף ע"ג המזבח. ונחשת, זה יעקב, שנאמר (בראשית לב): נחשתי ויברכני ה' בגללך: