יפה ענף על רות רבה · Parasha 7 · פסקה 12

שדרך הלוקח להיות נותן ערבון ומשכון לקנוס אותו אם יחזור בו לפי שהוא רוצה יותר בקיום הממכר דמסתמא המוכר עצב והלוקח שמח. ולכן הוא מקדים מיד ליתן ערבון כדי שיתקיים המכר:

שמלתו של ירבעם. שמאחר שקרע את השמלה לקרוע מלכות שלמה וליתן עשרת השבטים לירבעם ראוי הוא שתהיה הקריעה בשלמת ירבעם מאחר שהוא הזוכה במלכות ולא בשמלת אחיה. ורק מטעם שדרך הצדיקים להיות קורעים בשעה שמחלוקת במלכות בית דוד יתפרש על שמלת אחיה. וכ"ה הטעם בשמואל כי לפי הפשט קאי על מעיל של שאול מאחר שהקריעה מורה על קריעת מלכותו. אך מטעם שדרך הצדיקים כו' יתפרש על מעיל של שמואל:

את סבור שירבעם הוא שניגף כו'. פי' מאחר דכתיב אח"ז ויתחזק אביהו וישא לו נשים וגו' וגם ממה דכתיב ולא עצר כח ירבעם עוד משמע דירבעם הוא הניגף מ"מ כיון דנושא המאמר הוא אביהו דכתיב מקודם וירדוף אביה אחרי ירבעם וגו' לכן יתפרש ויגפהו על אביהו. וזה לראיה גם על הכתובים ויתפוש אחיה בשלמה החדשה וגו' וכן בשמואל וישב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע שהוא בשמלת אחיה ובמעיל שמואל אחרי שהם נושאי המאמר בכתובים האלה. וע' בסדר עולם ראיה משנות מלכותם כי ויגפהו קאי על אביה. ומה דכתיב אח"ז וישא לו נשים זה היה מקודם אך אין מוקדם ומאוחר בתורה:

שהעביר הכרת פניהם. כדי שלא יעידו עליהם ויתעגנו נשותיהם:

שחוסדן ברבים כצ"ל. ופי' שחירף ובזה את הרבים מלשון כי חסד הוא וזה הוא חטא כי לעולם צריך להיות אימת הצבור על האדם. וע"ע מ"ש בזה הענין בב"ר ובויק"ר: