יפה ענף על רות רבה · Parasha 1 · פסקה 4

עשרה שני רעבון גרסינן. ופי' י' פעמים מוזכרים בקרא שהיו שני רעבון. אבל מלבד הנזכרים בקרא יוכל להיות שהיו עוד רבים וע' בב"ר מ"ש שם ע"ז:

עיקר אוותנטייה שלו כצ"ל. ופי' עיקר שורש הרעב ותקפו לא היה ראוי לבוא אלא בימי שאול שהרי בעבור חטאו בא רעב זה כדכתיב אל שאול ואל בית הדמים. ורק מחמת שהיה שאול גרופית של שקמה פי' חלשים וחדלי כח ולא יכלו לעמוד מפני הרעב לכן בא בימי דוד שהיו גבורים ואמיצי כח ויכלו לעמוד ברעב:

לזגג שהיתה בידו כו'. פי' אם המזגג חפץ לנסות אם יש כח בהיתד לתלות בו קופתו מנסה בראשונה את כח היתד ואח"ז כשיודע שהיתד יכול לסבול הקופה תולה עליו. כן הקב"ה לא הביא הרעב עד שידע שהדור יכול לסבול אותו (וע"ש בב"ר הגירסא יותר מבוררת) וזה שקרא עליהון ר' ברכיה נותן ליעף כח כדי שיתקיים ולא יחלש וימות. וכן כאן הביא הרעבון בגבורים שיסבלו עיפות הרעב ולא בחלשים שימותו שאינו חפץ בהשחתת העולם:

רעב של בצורת. שהגשמים נעצרים לפרקים והתבואה קצתה גדלה (וע' בויק"ר פי"ט) ושל מהומה הוא רעב הבא לא מעצירת גשמים אלא שהעיר הי' במצור ולא היו יכולין לצאת להביא מזון כלל:

מ"ב סאות היו נמכרין במנה ונעשו מ"א כי נתייקר השער. ומביא הברייתא דלא יצא אדם לחו"ל אא"כ היו סאתים לקוחות בשקל. ובמנה יש כ"ה שקלים (כי שקל וסלע אחד הוא ורק שקל הוא בלשון מקרא וסלע הוא בלשון משנה). וא"כ כדין יצאו אבימלך אם מ"א הי' במנה ויקשה למה נענש אבימלך. ואע"ג דרשב"ג חולק ע"ז. מ"מ הלכתא כת"ק בברייתא נגד רשב"ג. ומשני ע"י שהפיל לבן של ישראל עליהם. שע"י הליכתו מא"י נפל לבן של ישראל. ולכן היה לו לישא ולסבול לטובת הכלל ונענש על מה שלא עשה כן:

מעילת בסדקי. צ"ל עומדת בסדקי ופי' סידקי הוא המוכר תבואה על יד על יד:

וילך איש גרדום בתמיה וכי יחידי יצא דכתיב וילך איש ולא כתיב וילך אבימלך כו' דמשמע איש יחידי. ומשני משום שיצא מא"י לחו"ל לא ייחס ממונו ונחשב כאלו יצא יחידי: