למי שמוציאם בפיו. ושמעתי מפי א"א ז"ל וז"פ הפסוק כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם פי' כי לחם נקרא התורה ע"ש לכו לחמו בלחמי וגו' שקאי על התורה רק על מוצא פי ה' פי' למוציא בפיו דוקא כדכתיב כי חיים הם למוצאיהם ונרמז זה כאן לפי דאי' גבי מן זה ארבעים שנה לא חסרתם דבר היה מוצא בפיו ונעשה פיו לרמז כמו שהיו צריכין דבור במן שנקרא לחם כן בתורה צריך להוציא בפיו דוקא א"נ כדאיתא בפסיקתא שהיה המן נשתנה לכל הטעמים מלבד ה' דברים שלא היה לו טעמם כמו שחשב התם בקרא זכרנו את וגו' הקשואים וגו' לפי שהם קשים לשכחה ועפי"ז נ"ל טעם שאח"ל לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן וז"ש ויענך וירעבך וגו' פי' שלא היה טועמים ה' טעמים הללו ולמה כך להודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וכו' ע"כ שמעתי מפי אדוני אבי ז"ל:
קריאה במקור
ידי משה על דברים רבה · פרק 8 · פסקה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, Vilna, 1878
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987091/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 397be4c455f944c7b7d7db0e2969e515af2f53cc02852a393e1d3edbfdb167fd