עץ יוסף על אסתר רבה · Parasha 3 · פסקה 15

אמר הקב"ה למלאך. משום דקשה ליה מאי וחמתו בערה בו, וימלא חימה מבעי ליה, כמו וימלא המן חמה (להלן ג, ה), נבוכדנצר הִתְמְלִי חֱמָא (דניאל ג, יט). לכן אמר שזה היה על ידי המלאך החמה שהבעיר אפו בו על פי ה' כדי לערבב שמחתו:

חות פחם בכרסיה. כצ"ל (יפה ענף). ופירושו רד וזרוק פחם בכירתו, ונפח באפר הכירה, וזרוק גפרית בתנורו. והכל משל להבערת החמה (יפה ענף). ורצה לומר משום דבאמת לא היה עליה כל כך האשמה גדולה, משום שהקשה לשאול כעיר פרא שתתבזה אשתו לעיני העמים והשרים וכל הנמצאים בשושן למגדול ועד קטן, והוא גרם לו בזיונו הזה הנמרץ, רק שהקב"ה שלח מלאך החמה לעשות לו חמה עליה. וא"כ כך פירוש הכתוב ויקצוף המלך מאד, וכי תימא הלא היה לו לשום על לבו כי אין עליה אשמה כל כך, על זה אמר וחמתו בערה בו, שהחמה שנזרקה בו על ידי מלאך החמה גברה עליו שלא בטבע ולא יכול להתאפק. [אלשיך]:

לא שככה חמתו. פירוש מה שכעס על ושתי שלא עשתה מאמרו, ומייתי לה הכא משום דקאמר שהמלאך הבעיר חמתו כולי האי. והאי דנקט משעה שנהרגה לומר שאע"פ שנהרגה לא נח רוגזיה. (יפה ענף):

והכתיב כשוך חמת המלך. דהיינו מה ששככה חמתו שהוה ליה על ושתי והיה מתחרט על הריגתה כדלקמן:

אלא כשוך. כ"ף הדמיון מורה דמיון של שכיכה:

כשנצלב המן. שנתן העצה להרוג את ושתי:

חמתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. כמו שאמר למעלה (ג, י) כל מקום שנאמר מלך סתם במגילה זאת משמע קדש וחול, וכאן כתיב שככה ולא כתיב וחמת המלך שך רמז לשני שכיכות, של מלך העליון יתברך שמו, ושל מלך התחתון, וכדאיתא בפרק קמא דמגילה (טז, א):