עץ יוסף על אסתר רבה · Parasha 10 · פסקה 5

התחיל מקלס להקדוש ברוך הוא ארוממך כו'. כי מרדכי מענותנותו תלה הצלתו בחסד ה'. ולזה אמר שועתי אליך ותרפאני דהיינו סליחת עונו על דרך רפאה נפשי. אמנם תלמידיו היודעים בחסידותו תלו הצלתו בזכותו. לזה אמרו זמרו לה' חסידיו שיהיו בטוחים שלא יעזוב את חסידיו לעולם כמו שעשה למרדכי. ואם יקרה להם צרה לא יתמיד. שיצילם ה' כמרדכי. וזהו שאמרו כי רגע באפו וגו' והמן היה אומר ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם ולא זכרתי יד ה' המשפיל גאים. ועכשיו אני רואה ומודה בעל כרחו שמשפיל גאים. ואסתר אמרה אליך ה' אקרא וגו' שעדיין לא היתה בטוחה מפחד המלך שמא יטור לה [על] מה שנכנסה שלא ברשות. וכל שכן אם יצטרף מה שחשב עליה מה שהיא זימנה להמן לבדו. וכל שכן למה שהעיזה פניה במלך שהוא הצורר כמו שאמרו בגמרא (מגילה טז א) שבאומר איש צר ואויב היתה מכוונת אליו. או שמא יכעוס המלך שבאתה לבטל גזרתו. וישראל אמרו שמע ה' וחנני שעדיין לא היו בטוחים בהצלתם כל שלא הוחזרו ספרי האף והקצף. ורוח הקודש אומרת למען יזמרך כבוד כו' (יפה ענף ויפה תואר ויקרא רבה פר' כח). ועיין בענף: