עץ יוסף על אסתר רבה · פתיחתא · פסקה 8

זה כורש. משום דקשה לו מאי ושפתות כסיל תבלענו, וכי שפתי הכסיל תבלענו דברי פי החכם, והלא הכסיל בחשך הולך והחכמה תחיה את בעליה, ולא ישמע קול הכסיל אצלו. ועוד קשה לו קרא תחלת דברי פיהו סכלות, אי קאי אכסיל מאי קא משמע לן פשיטא שתחלתו וסופו סכלות, ואי קאי אחכם סותר דבריו, דמעיקרא קאמר דברי פי חכם חן, ושוב קאמר תחלת דברי פיהו הוללות. להכי דריש ליה בכורש כי תחלת דברי פיו היה בחכמה ומוצא חן בעיני אלהים ואדם, באומרו כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים, שבזה מודה כי הוא אלהים בשמים ובארץ שנתן לו כל ממלכות הארץ, ואלמלא שהוא שליט בכל הארץ איך נתן לו כל המלכות הארץ, ובמה שסיים הוא האלהים אשר בירושלים דבר דבר סכלות ובילע חכמתו, שיחד אלהותו בירושלים לבד. ותחלת דברי פיהו סכלות קאי אכורש, שאף על פי שדבריו דברי פי חכם חן במה שאמר כל ממלכות הארץ נתן לי אלהי השמים, מכל מקום דבר בסכלות במה שאמר מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל, כי לו חכם ישכיל כי היה ראוי הוא להשתדל בעצמו בדבר זה לקבץ הגליות ולבנות ירושלים, וכדאמרו בפרק קמא דמגילה (יב, א). ואחרית פיהו הוללות יותר רעה שמנעם מעלות ירושלים (יפה ענף):

דגזר ואמר כו'. כשראה המדינה שוממה כשעלו ישראל ממנה כדאיתא בחזית (שיר השירים רבה ה, ה) פסוק וידי נטפו מור (יפה ענף):

זה אחשורוש כו'. וזהו סכלות שלא גער על הכותבים שטנה כמו שעשה דריוש:

שעלה ובטל מלאכת בית המקדש. רצה לומר שעלה ובטלו ממש. והיינו מה שגזר כען שימו טעם לבטלה וגו'. ואף שזה נאמר בארתחששתא. הא כבר אמרו בסדר עולם רבה (עיין פרק ל) שארתחששתא הוא אחשורוש:

וכיון שראו הכל כן. שאחר שהוסד בית ה' על ידי זרובבל וחשבו עתה להשלימו ואחשורוש ביטל הבנין נצטערו מאד וצווחו וי (יפה ענף):