עץ יוסף על אסתר רבה · Parasha 7 · פסקה 4

רב פנחס הוה משתעי. רב פנחס היה מספר:

אילין עובדיא. אלו המעשים. משום דקשיא ליה מה צריך לומר אחר הדברים האלה. אחרי כן מבעי ליה. בעי השתא לתרוצי כי כדברים הנזכרים דהיינו ויתלו שניהם כן יקרה להמן. ומעין זה מייתי מה שהיה מספר רב פנחס מעשה זה שהאריה עשה סעודת לחיה ולבהמה וסיכך על גבם סוכות של עורות אריות וזאבים וחיות רעות. ואחר שאכלו ושתו אמרו מי יתן שיאמר לפנינו זמר. נשאו עיניהם בשועל הזה שהוא פקח שבחיות. שהוא יאמר דברי שיר. אמר להם תענו אתם על השיר שאני אומר לכם. אמרו לו הן. אמר להם מי שהראנו בעליונים הוא יראנו בתחתונים. והכוונה שכמו שראו עורות החיות הסוככים עליהם מפני שנהרגו כן יראנו מהאריה שלמטה והדומים אליו. והוא דרך משל כי כן אמרו ישראל על בגתן ותרש כשנצלבו שמי שהראם בצליבתם יראם כמו כן בהמן וחבריו. לפי שבגתן ותרש היו צוררי ישראל שהרי קצפו על שררת מרדכי. ולרמוז לזה המשיל הענין לסעודת החיות הנזכר כי שמחתם על מיתת העליונים ובקשתם על התחתונים לפי שכולם צוררים המה להם. גם רמז בהיות המשורר השועל ביחוד ובהיות השירה סתומה כי לא היו מרגישים בזה רק החכמים שבישראל כי הם היודעים בשנאת המן עם ישראל וכן בשנאת אחשורוש והם המרגישים בחסדי ה' בהריגת בגתן ותרש הצוררים ולכן יבקשו כי כמו כן עשה בהמן ואחשורוש. אלא שמפני היראה לא יבקשו בפירוש רק ברמז. ויבקשו שהמון העם יענו אחריהם אמן [יפה ענף]:

[כך מי שהראנו מפלתן של בגתן ותרש וכו'. כי זה נמשך מזה דאי' בילקוט אסתר על הפסוק ויאמר חרבונא וז"ל אמר חרבונא וכי הרעה הזאת בלבד עשה לך הוא היה עם בגתן ותרש באותו עצה תדע לך שכן היה שמיד כשהודיעך מרדכי הדבר מיד שטמו והכין לו צלוב והנה הוא בביתו של במן. מיד ויאמר המלך תלוהו עליו (גבול בנימין): וצליבתן. תליתן:]

ומי שפרע מן הראשונים. היינו משבעה שרי פרס ומדי שנהרגו לפי שיעצוהו על ביטול בנין בית המקדש כדכתיב לעיל (פרשה ה, ב) [יפה ענף]: